בס"ד
דבר תורה לפרשת חיי שרה – שמיעה או הקשבה?
פרשתנו, פרשת חיי שרה פותחת בתיאור ארוך של המשא ומתן בין אברהם ועפרון בנוגע למכירת מערת המכפלה על מנת לקבור את שרה.
ניתן סקירה קצרה של חלק ממפרשי התורה המתייחסים לשאלה מה באה הפרשה ללמדנו? כלומר מדוע האריכה התורה בסיפור המשא ומתן על המערה?
כותב המלבי"ם בפירושו לתורה כי ישנם שתי סיבות, סיבה ראשונה ללמדנו את מידת ענוותנותו של אברהם "גר ותושב אנוכי עמכם" לעומת "אדוני נשיא אלוהים אתה בתוכנו".
סיבה שניה, ללמדנו את מידת נאמנותו של אברהם לקב"ה, הרי הייתה הבטחה של קניין הארץ ובכל זאת אברהם לא מוצא מקום קבורה מסודר עד שקנה בכסף מלא ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה.
ראב"ע בפירושו לתורה מציין גם שני טעמים. טעם ראשון "להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים" והטעם השני "לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו לנחלה" כלומרמימוש הבטחת הארץ.
לפי הרלב"ג הפרשה באה ללמדנו "כיצד נעשתה למציאות הברכה ואגדלה שמך שבה נתברך אברהם בבואו לארץ כנען אדוני נשיא אלוהים אתה בתוכנו"
רבינו סעדיה גאון כותב: "וראוי שנדע שאת כל ארץ ישראל נטלנו בדין, וחלק ממנו, או רובו, לקחנו בחרב, חוץ משלושה מקומות שקנינו אותם בכסף, והם המבחרים שבה. הראשון הוא מקום קבר האבות האמור בפרשה הזאת. ולשם היו האבות עולים לרגל קודם שנבנה בית המקדש".
רדצ"ה כותב: "לכן היה צריך לספר לדור יוצאי מצרים בהדגשה יתירה, שבארץ ההיא, שעליהם לכבשה, קבורים אבות האומה הנערצים" לא בכדי הגיעו המרגלים או חלקם עד חברון "לשוב ולהחזיר לידי ישראל את מקום קבורתם".
ואם יותר לי להוסיף, מעיון קצר וחטוף בפרשה כיאה ליום חמישי בערב נושא השמיעה בתוך המשא ומתן חוזר על עצמו מס' פעמים על ידי כל הצדדים.
"שמענו אדוני נשיא אלוהים אתה בתוכנו…."
"…אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר"
"לא אדוני שמעני…השדה נתתי לך…"
"וידבר אל עפרון…אך אם אתה לו שמעני…"
"ןיען עפרון…אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף…"
"וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף…"
קראתי את הפס' מס' פעמים וניסיתי לדמיין האם מלבד השיח והמשא ומתן הייתה שמיעה אמיתית, הייתה הקשבה?
עיון במילון על המונחים שמיעה והקשבה מציין כך:
שמיעה: קליטת קולות באוזניים, כשרון למוסיקה.
הקשבה: האזנה שמיעה מכוונת לנאמר, ריכוז הפעילות השכלית והתעניינות בכיוון מסוים.
כלומר הקשבה היא פעולה שגורמת למקשיב להיות בדריכות, זהו תהליך פיזי רגשי ונפשי שבו המקשיב מפעיל את עצמו כדי להתרכז ולחפש את משמעות המסר.
האם אברהם ועפרון או אנשי עפרון הקשיבו אחד לשני או שהם באו בעיקר להשמיע?
אור החיים הקדוש על שמענו בפנייתם של בני חת לאברהם כותב: "קבל דברנו שאנו אומרים לך לעשות" אכן נראה כי בתוך כל השיח של המשא ומתן הצדדים באו בעיקר להשמיע ולנסות לשכנע בצדקת דרכם.
כל סיפור בתורה מלמד אותנו, מחדש לנו, במקרה שלנו ניתן ללמוד עד כמה חשוב להיות בצד המקשיב באמת, להיות בצד של מי שנותן תחושה שהוא כרגע איתך לגמרי ושום דבר אחר לא מעניין אותו.
נושא ההקשבה הוא כמובן חלק אחד מתוך תקשורת טובה והוא בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים ובכל מערכות היחסים שלנו, בין בני זוג, בין הורים וילדים ובין אחים וכמובן בין אחים.
שנזכה בעז"ה תמיד תמיד להקשיב באמת.
שבת שלום
ינון