דבר תורה לפרשת ויצא – נוע נוע
בספר מסילת ישרים בביאור מידת הזריזות כותב הרמח"ל כך:
"ותראה כי טבע האדם כבד מאוד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה"
מסביר הרמח"ל כי האדם תמיד נוטה לצד העצלנות והוויתור העצמי.
בדומה לרמח"ל כותב בעל ספר החינוך:
"…לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בהכרח אחר התאוה כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות עליו והערב כסוס כפרד אין הבין…"
אם כן, מה מניע את האדם לפעולה? לעשייה? כיצד האדם יגרום לעצמו להיות זריז בבחינת "זריזין מקדימין למצוות"? האם האדם יכול להשפיע על אחרים להיות פעלתנים? להוציא עצמם מהמקום העצלני?
מתוך מעקב אחרי יעקב אבינו בתחילת הפרשה נראה כי ישנם דברים אשר משפיעים באופן ישיר על האדם ונותנים לו כח הנעה.
בעולם הספורט ובייחוד בתחום הכדורגל ידוע כי כאשר קבוצה נמצאת בפיגור מול הקבוצה השנייה, הרוח יורדת מהמפרשים, ישנה פגיעה במנטליות והרצון להילחם נסדק.
מאמן טוב יכול לחולל מהפך בנפש שחקניו בעזרת נאום מוטיבציה ועל ידי כך לגרום להם לחזור למשחק עם אמונה גדולה כי הם מסוגלים לבצע מהפך.
יעקב אבינו יוצא מבית אביו, אך בעצם הוא בורח מפני עשיו אחיו הרוצה להורגו בגלל גניבת הבכורה והברכות.
אדם היוצא בצורה כזאת, מסתבר לומר כי כח ההנעה שלו לא גדול.
יעקב מגיע למקום שמסתבר כמקום המקדש, נרדם, חולם חלום , רואה מלאכים והכי חשוב הקב"ה נגלה אליו ונוסך בו ביטחון ונותן לו תקווה כפי שכתוב:
"והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך….כי לא אעזבך…"
והנה ראה זה פלא "וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו"
אצל אברהם בסיפור עקידת יצחק לאחר שהקב"ה מתגלה אליו כתוב "וישכם אברהם בבוקר"
הביטוי וישכם מרמז, מלמד על הזריזות בה נעשו הדברים.
נראה כי יעקב מקבל זריקת עידוד משמעותית הגורמת לו לנוע לפעולה ממש מאפס למאה.
בעקבות הדברים הללו יעקב אף יוצא בקריאה של נדר "אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני…ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש…וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך"
מיד לאחר דבריו כתוב בפס' : "וישא יעקב רגליו"
אומר המדרש: "לעולם רגליו של אדם נושאין אותו, ויעקב נשא את רגליו, אלא מלמד שנעשה קל מרוב שמחה שהיה לו, מפני שאמר לו "ושמרתיך בכל אשר תלך"
רש"י מפרש: "נשא ליבו את רגליו ונעשה קל ללכת"
ריב"ש פירש: "מאחר שהבטיחו הקב"ה, נראה לו כאילו פורח, ונושא רגליו, והלך בזריזות"
נראה כי השילוב של הבטחת הקב"ה והדברים שיעקב נושא בלשון נדר מחזקים את יעקב ומניעים אותו לפעולה.
בהמשך הפרשה יעקב מגיע לבאר, רואה את הרועים יושבים ומחכים לחבריהם על מנת לגול את האבן מעל פי הבאר, והנה למרב ההפתעה ברגע שיעקב רואה את רחל הוא מצליח לגול את האבן מעל פי הבאר לבדו. כיצד קרה הדבר? הרי יעקב יכול היה גם הוא לרבוץ כשאר הרועים ולחכות בסבלנות, מה הניע את יעקב?
רש"ר הירש בפירושו הנפלא לתורה מציין שלושה עניינים, נביא שנים מהם
ראשית, יעקב מתגלה כבעל חוש צדק ויושר, יעקב מבין כי רחל תיאלץ להיות אחרונה הזוכה למים ועל כן הוא גולל את האבן ומשקה את הצאן איתו באה רחל.
שד"ל כותב: "דבר הגון עשה יעקב, למהר לפטור את רחל, שהייתה נערה אחת בין כמה אנשים"
הדבר השני מרש"ר הירש: "זריזות מעשית ואהבת המלאכה, המושיטה יד ומחישה עזרה, גם במקום שאין זה מעניינו, מידה העומדת כמעט בסתירה לאופיו של איש תם יושב אוהלים"
ניתן ללמוד מדברים אלו כי לכל אדם יש כח השפעה רב על סביבתו, משפחתו וכן על עצמו על מנת לא להימשך אחר טבעו העצלן.
הקב"ה נוטע כוחות הנעה באדם וראינו זאת אצל אברהם בעקידת יצחק:
"וישכם אברהם בבוקר" ובפרשתנו אצל יעקב כאשר הוא מתעורר מהחלום, מיד:"וישכם יעקב" ולאחר מכן לאחר דבריו שלו עצמו בלשון הנדר נאמר : "וישא יעקב רגליו"
והדבר האחרון כאשר האדם חש באי צדק המשחר לפתחו הוא מתמלא בכוחות ובעשייה ברוכה.
בעז"ה שנזכה להיות תמיד בעשייה ברוכה, זריזה, משפיעה.
שנשכיל להבין כי ניתן גם לעבור ממקום פאסיבי וחוסר מעש למקום של יצרנות ופעלתנות במהירות.
הלוואי שנהיה תמיד בבחינת:
"הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים"
שבת שלום
ינון
