דבר תורה לפרשת ויגש – קומו לבכות
בתקופה בה צה"ל שהה בלבנון, למרבה הצער היו לא מעט הרוגים ומתוך כך ריבוי לוויות בהם לקחו חלק מרכזי הלוחמים אשר חוו את הקרבות.
לאור קריאת פרשיות השבוע נזכרתי כי בהזדמנות מסוימת פנה אחד מהמפקדים הבכירים בצבא אל הלוחמים ואמר להם: אל תבכו בלוויות, זה משדר חולשה ומשרת את האויב אשר צופה בכם. ויכוחים ודיונים התעוררו בעקבות פנייתו של אותו מפקד.
הבכי נוכח מאוד בספר בראשית ובמיוחד בפרשתנו, פרשת ויגש.
מעניין לבחון את התנהלותם של הדמויות המרכזיות יהודה ויוסף בתחום הזה של הבכי.
יהודה נחשב למנהיג, למוביל, אחד כזה שסומכים עליו ונותנים בו אמון.
בברכת יעקב ליהודה בפרשת ויחי נאמר: "יהודה אתה יודוך אחיך, ידיך בעורף אויבך".
נבחן את האירועים המרכזיים בהם היה מעורב יהודה
- "סיפור מכירת יוסף" – יהודה מצוטט כמי שאומר: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו" בזכות תושייתו של יהודה, יוסף ניצל, אך נראה כי חסר כאן מרכיב מסוים, משהו רגשי, אולי בכי.
- בהמשך אנו קוראים על פטירתו של אשת יהודה "וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו…" יהודה מתאבל, אך מיד מתקדם, חסר לנו קצת רגש.
- יהודה מצליח לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין איתם למצרים "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו…."בפס' לא מופיע שום ביטוי של רגש.
- רגע לפני שתמר עולה על המוקד, היא חושפת את החותמת והפתילים "הכר נא" ויהודה כמו יהודה אומר "צדקה ממני" וממשיך הלאה.
- ובפרשתנו, בנאום המפורסם מול יוסף "ויגש אליו יהודה" הנאום מחושב מאוד, מתאר עובדות וכן יש בו אלמנטים של רגש כאשר יהודה מזכיר את יעקב
- "ונפשו קשורה בנפשו" אך היכן הבכי? בכל זאת, אחיך בנימין תכף נלקח מכם!
בכל האירועים המוזכרים, יהודה נראה הבחור הקשוח, קר רוח, לא נותן לרגש להוביל אותו והכי חשוב לא מוזכר אפילו פעם אחת שהוא בוכה.
נעבור לאח הצעיר יוסף, מכירתו הייתה בגיל צעיר מאוד, הוא מגיע למצריים ועובר טלטלות רבות, שוהה בבית פוטיפר, נשלח לכלא, ממונה להיות משנה למלך מצריים והופך להיות אדם חזק, מנוסה ולא חושש ממשברים.
לכאורה הדברים שעברו עליו אמורים לעצב אישיות של מנהיג קשוח, קר רוח, שולט ברגשותיו.
אולם למרבה הפלא כאשר מעיינים בפס' מגלים כי הבכי נוכח בסיטואציות רבות אצל יוסף
- כאשר יוסף שומע את האחים "אבל אשמים אנחנו" כתוב "ויסוב מאליהם ויבך".
- האחים חוזרים עם בנימין ויוסף לא רק שהוא בוכה, התורה מעידה "ויבקש לבכות" רש"ר הירש כותב על כך: "הוא חש צורך לבכות"
- לאחר שיהודה מסיים את נאומו חוצב הלהבות, יוסף לא מסוגל כבר להחזיק "ולא יכול יוסף להתאפק…ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה".
- ובמפגש עם בנימין "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו"
- וכמובן במפגש עם יעקב אביו התורה מעידה "…ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד"
נדמה כי יש ליוסף ממי ללמוד, לא לחינם נאמר בפרשת וישב: "אלה תולדות יעקב יוסף…" יוסף דומה מאוד לאביו בתחום הבכי.
גם יעקב כאשר הוא רואה את רחל בוכה וגם כאשר הוא מבין שיוסף איננו כתוב "ויבך אותו אביו"
אמנם נראה לעיתים כי בכי נתפס כמשהו שמשדר חולשה ורפיסות, אך יוסף מלמדנו כי מדובר בדבר טבעי ומובן.
הבכי הוא ביטוי רגשי לגיטימי, שמשמש לצרכים של וויסות רגשי והקלה רגשית במצבי לחץ. הוא מכיל (בין שאר הרכיבים) משככי כאבים טבעיים, ומקל עלינו בהתמודדות עם כאב פיזי ורגשי כאחד.
אם ננסה לחדור לתוך נפשו של יוסף אין ספק שנראה נפש מיוסרת ומטולטלת ועל כן אך טבעי הדבר שיסוף יבכה.
במקומות מסוימים יוסף לא רצה שאחיו יראו אותו בוכה כדי לא להיחשף אך כאשר הוא כבר נחשף אין לו שום בעיה עד כדי שהקול נשמע בית פרעה.
רש"ר הירש בהתייחסו למפגש של יוסף עם יעקב כותב:
"בחיי יוסף רבו התמורות והחליפות, ולא היתה לו שהות לפנות את ליבו לצער הפרידה, ההווה בכל עת מילא את ליבו. רק עתה בשעה שנפל על צווארי אביו , הוא חש את כל צער הפרידה, וחי עוד פעם את עשרים השנה שכבר עברו, יעקב כבר היה לישראל ויוסף בכה עוד".
לעיתים האדם חושש לבכות כדי לא להיראות חלש, לעיתים האדם לא מפנה את ליבו לבכי.
על האדם לזכור ולדעת כי הבכי הוא טוב, הוא משמעותי, עוזר, מווסת, משחרר.
הבכי הוא מתחום הרגש ולא צריך לחשוש לתת לו חלק בקבלת החלטות.
שנזכה בעז"ה לבכות אך ורק מתוך שמחה של אירועים מרגשים!!!
שבת שלום!!!
ינון
