פרשת ויחי – "כמה טוב לראות"
חמישה חושים לאדם, ראייה, שמיעה, מישוש, ריח, טעם. כל אחד מהם חשוב בפני עצמו.
בספר בראשית מופיע חוש הראייה בהקשרים שונים ומגוונים.
בפרשת וירא, הקב"ה נראה לאברהם. על אברהם נאמר באותה פרשה:
"וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים"
בדרכו לעקוד את יצחק נאמר: "וירא את המקום מרחוק"
הקב"ה אומר לאברהם: "שא נא עיניך וראה….כי כל הארץ אשר אתה רואה…"
הראייה מופיעה בעוד הרבה מקומות בספר בראשית, אין ספק כי מדובר באחד החושים החשובים ביותר. האדם רואה, העיניים מעבירות את המידע אל המוח, המידע מעובד ומתוך כך נגזרות פעולותיו של האדם.
אצל יצחק אבינו מופיע נושא הראייה בהקשר פחות ידידותי:
"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" כמה קשה להיות במצב של לא לראות, הקושי בא לידי ביטוי במס' מעגלים, גם במעגל האישי וגם במעגל של הסביבה. העיוור בעיני הסביבה פשוט מוגבל.
מדרש תנחומא בהקשר של יצחק כותב: "כך שנו רבותינו סומא פורס על שמע ומתרגם, אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו קורא בתורה ואינו נושא את כפיו…"
יצחק לוקה בראייתו ומסביר הרשב"ם:
"מן הזקנה כמו שמצינו בספר שמואל ועיניו החלו כהות".
נכון, בקרב הפרשנים ישנה ביקורת על יצחק כי עקב אהבתו לעשיו לקה בראייתו, בעל הטורים מציין: "משום דכתיב כי השוחד יעור והוא לקח שוחד מעשיו".
אך מתוך הפס' משמע כי הזקנה החלישה את ראייתו והדבר היה לו לרועץ בעת נתינת הברכות ליעקב ולא לעשיו כפי שתכנן מלכתחילה.
לא, לא טעיתי, אני יודע שאנחנו בפרשת ויחי ולא בפרשת תולדות. אך כאשר קוראים בפרשת השבוע, פרשת ויחי:
"וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה" ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות" אי אפשר שלא להיזכר ביצחק שגם הוא בעת זקנותו נאמר עליו: "ותכהין עיניו מראות"
וידועה השאלה, מדוע יעקב שואל מי אלה? הרי הוא כבר הכיר אותם שבע עשרה שנה!
אור החיים התורה מתייחס על לשאלה זו וכותב:
"…כי ראה בהם ראייה שכלית שעתיד לצאת מהם רשעים, וזה דרך דרש"
אך לפי פשוטו מציין אור החיים:
"גילה לנו הכתוב שיעקב כבדו עיניו מזוקן שלא היה יכול לראות ולהכיר, ולצד זה הגם שראה שני בני אדם עומדים לפניו מלבד יוסף שעמו היה מדבר והכירו לצד שהודיעוהו שאמרו לו הנה בנך יוסף כאמור למעלה והבנים לא הכירם לזה שאול שאל עליהם מי אלה"
הרב בני לאו בפירושו לתורה כותב כי בניו של יוסף נראים היו לו כמצרים ולכן שאל מי אלה? כוונתו הייתה לשאול האם הם קשורים אלינו? למשפחה? האם הם ראויים לברכה? תשובתו של יוסף "בני הם" באה ואומרת שאכן הם נראים בלבוש מצרי אך הם קיבלו חינוך טוב והם ראויים להמשיך את דרך האבות.
בעל הטורים כותב דבר מדהים:
"מזקן – כתיב חסר על שם ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות כשם שרימה יעקב לאביו בברכתו כשכהו עיניו כך עשה לו בנו בברכו אותם שהחליף לו יוסף מנשה באפריים"
עלה בדעתי כי אכן ישנו קשר בין אותה היחלשות בראייה אצל יצחק ואצל יעקב.
יעקב הרי כבר עבר הרבה כפי שהוא עצמו אומר לפרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי".
יש להניח כי יעקב מפיק לקחים כל הזמן ומנסה לתקן טעויות אשר נעשו בעבר מתוך ניסיון החיים שלו.
אין לי ספק כי יעקב ידע בדיוק מי עומד לפניו.
בשאלתו "מי אלה" יעקב מעביר מסר חשוב לאנושות, גם מי שאחד מחושיו נפגע ברמה כזאת או אחרת הוא בעניינים, אל תרחמו עליו והכי חשוב אל תנסו לעבוד עליו. יעקב כאילו זועק, חברים, אני הייתי שם, אני עשיתי את זה לאבא שלי, ליצחק, אמנם בשליחות אימי רבקה, אך בסופו של דבר עמדתי מול ראייתו החלשה של אבא וכך השגתי את הברכות, אני ולא עשיו.
בימים אלו מציינים בעולם את נושא השוויון לזכויות אנשים עם מוגבלות, תורתנו הקדושה מעבירה מסר חשוב זה דרך יעקב אבינו.
שבת שלום!!!
