דבר תורה לפרשת יתרו – "הנעה לפעולה"
ביישוב בו אני מתגורר, מבוא חורון התרחש השבוע אירוע בטחוני, זוהתה דמות חשודה ביישוב סמוך לבתים, חשש לחדירה.
בעקבות כך הוקפצה כיתת הכוננות וכן כוחות צבא על מנת לבצע סריקות באזור.
בעודנו יושבים ספונים בביתנו , התקבלה בקבוצות הווטסאפ השונות הודעה מפורטת על מחבל שניסה להיכנס לתוך בית, הכלב הבריח אותו, הוא רץ לבית אחר ומשם ברח.
קראתי את ההודעה ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות, מיד נזכרתי במושג "רב סרן שמועתי".
שמועות רצות כאש בשדה קוצים ובתקופת הסמרטפונים והווטסאפ שדה הקוצים הזה נשרף במהירות מסחררת.
שרה אימנו חוששת כי אם ייוודע שהיא עתידה ללדת בגיל כל כך מבוגר ילעגו לה:
"כל השומע יצחק לי"
שמועות בכוחן להרוס ולהחריב ורבים הסיפורים והדוגמאות על משפחות אשר קבלו הודעה על מות יקיריהן באמצעות התקשורת ואמצעי המדיה השונים בטרם הודיעו להן בצורה מסודרת.
מנגד, בכוחן של השמועות לעשות טוב, להשפיע במעגלים שונים, ובעיקר להניע את האדם לפעולה.
הדוג' הראשונה אשר עלתה בראשי היא אברהם אבינו.
במלחמת ארבעת המלכים מול חמשת המלכים לוט, בן אחיו של אברהם נלקח עם כל רכושו.
"ויבוא הפליט ויגד לאברהם העברי…"
"וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו…וירדוף עד דן"
אברהם אבינו לא מחכה רגע אחד, לא מבזבז זמן יקר ומיד יוצא לפעולה על מנת לשחרר את בן משפחתו.
פרשתנו, פרשת יתרו פותחת במילה "וישמע", יתרו שומע "את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו" ומשהו אצלו נע, זע.
בילקוט שמעוני כתוב:
"ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא…רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא"
המדרש מזכיר גם את רחב באומרה לשליחי יהושע:
"כי שמענו את אשר הוביש ה'…ונשמע וימס לבבנו…ולא קמה עוד רוח…"
השמועה גורמת לרחב לשתף פעולה עם המרגלים ובכך להציל את בני משפחתה.
בהקשר של פרשתנו מוסיף הספורנו כי יתרו שמע גם על המכות שהיו במצרים ועל כן:
"נשאו ליבו ללכת בעצמו אל המדבר…כי חפץ לדרוש אלוהים"
האירוע הגדול אשר מתפשט כאש בשדה קוצים בכוחו להניע את האדם לפעולה.
יתרו בוחר לבוא, לקחת את ביתו, את שני נכדיו וממש להרגיש חלק מעם ישראל.
לעניות דעתי הפעולה החשובה הזאת היא היא גם המסד להנעה נוספת של יתרו, שהרי מלבד השמיעה, יתרו גם רואה.
יתרו רואה את משה יושב מבוקר עד ערב ושופט את העם, שואל יתרו:
"מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב"
משה מסביר ליתרו בפירוט ובסבלנות כי ישנם מחלוקות בין אנשים ולכן הוא יושב כל היום על מנת ללבן את אותן מחלוקות ולפתור אותם.
ישנו הביטוי המפורסם: "אורח לרגע רואה כל פגע" אבל לא כל אורח מצליח כי דבריו יפלו על אוזניים כרויות, נראה כי ברוב המקרים אנשים לא אוהבים ביקורת כמו שכתוב אצל לוט: "האחד בא לגור וישפוט שפוט".
נראה כי ההזדהות של יתרו עם עם ישראל "ויחד יתרו" והחיבור שלו למשה גרמו לכך כי דבריו אשר גם אם נאמרו בלשון חריפה: "נבול תבול" נפלו על אוזניים שומעות באמת.
על הביטוי "נבול תבול" כותב הרשב"ם כך:
"כמו ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. לשון שלך מתבלבלת להשיב לכמה בני אדם יחד וגם הם מתבלבלים לשונם זה צועק וזה צועק ואין בך כח להשיב לכולם כסדר זה אחר זה".
ביקורת חריפה, נוקבת ובכל זאת משה מאמץ אחד לאחד את עצתו של יתרו, מבזר סמכויות, ממנה שרי אלפים, שרי עשרות, וכו' ובכך מתקיים בו "והקל מעליך".
יש לציין גם כי יתרו יודע כיצד להגיש את העצה:
"עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים"
מפרש הרש"ר הירש:
"עצתי אין בה דבר שאינו לרצון לפני ה' ושלא תוכל לצפות עבורו לסייעתא דשמיא"
וממשיך הרש"ר הירש:
"תהיה אתה בא כח העם לפני ה', ואם יבקשו באמצעותך הוראה וסיוע מה' והבאת אתה את הדברים אל האלהים. במילוי התפקיד הזה לא יוכל איש למלא את מקומך"
מדינת ישראל שומעת על אסון במקום מסוים בעולם ומיד מרכיבה משלחת חילוץ, רפואה ומתגייסת לעזור.
האדם הפרטי הינו בעל חושים, שמיעה , ראייה , מישוש ועוד. מדובר במתנה ענקית העוטפת את האדם.
לכל אחד מאתנו החובה והזכות לנצל חושים אלו על מנת לעזור , לסייע, להיות מעורב, אכפתי.
שמעת? ראית? קדימה, צא מנקודת הנוחות שלך ותן לאחרים משלך, מהמתנה הקיימת בך.
שבת שלום!
ינון
