דבר תורה לפרשת כי תשא – רוח אלהים, חכמה, תבונה, דעת וחכמת לב, למי?
קריאת התפעלות תשמע מפינו כאשר נחזה ביצירה מיוחדת של אמן מסוים, נעמוד נפעמים ונתרגש לאחר הקשבה להרצאה שהייתה בעיננו מופלאה.
בני האדם יודעים להעריך חכמה, תבונה ודעת, האדם הסביר יודע לזהות כי העומד מולו הוא בעל כשרון רב.
אך יותר מכל נראה כי אנחנו קצת מקנאים או תוהים ביננו לבין עצמנו, כיצד השיג אותו אדם את אותה חכמה, את אותו כישרון, מדוע אני לא שם?
האם בני האדם יכולים להיות שווים בעניין זה? האם ישנה משמעות לנקודת הפתיחה? לסביבה?
מוחו של האדם, חכמתו וכישוריו העסיקו ומעסיקים את החוקרים שנים רבות, אינני מתיימר לענות על כל השאלות.
אולם מתוך עיון בפרשה, אני מבקש להאיר שתי נקודות אשר יכולות אולי להשפיע על כישוריו וחכמתו של האדם.
מלאכת בניית המשכן וכליו הצריכה השקעה רבה, עמל ויגיעה, אך נראה כי יותר מכל דרשה אנשים מיוחדים עם כישרונות מיוחדים על מנת שיצא תוצר כמה שיותר יפה ומכובד.
ואכן ישנם כאלו דמויות: "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה"
"ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה"
"לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת"
"ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם
לב נתתי חכמה…"
נתבונן בפס' תחילה, מהי אותה רוח אלהים?
מסבירים בעלי דעת מקרא:
"כשרון מופלא להבין דברים סתומים ולעשות מעשים טובים ונכבדים, וזו מדרגה ממדרגות רוח הקודש, בדומה ליוסף שנאמר בו על ידי פרעה הנמצא כזה אשר רוח אלהים בו"
גם האבן עזרא בפירושו לתורה מתייחס לאותה רוח אלהים ולחכמה המוזכרים:
"ואמלא אותו כמו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכתוב ונחה עליו רוח ה'…והיא רוח חכמה ובינה, החכמה היא הצורות האצורות באחורנית מוח הראש…והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון ומדות וערכים ומלאכת שמים…והיה לו יתרון על כל אנשי דורו שהיה יודי כל מלאכה כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת…"
חכמה, תבונה ודעת, בפירוש דעת מקרא מציינים את ההבדל ביניהם ע"פ המפרשים:
חכמה, הכשרון לקלוט ידיעות, תבונה מציינת את היכולת להסיק מסקנות מן הידיעות ודעת היא הסגלה לבצע למעשה את המסקנות הנזכרות לתועלת העושה"
מתוך כל הדברים הללו כבר ניתן "לחשוב מחשבות" כלומר לערוך את התכניות של המשכן והכלים.
כל אלו נאמרו בבצלאל, בהמשך הפס' מוזכר אהליאב ועוד אנשים אשר יש בהם חכמת לב, כלומר הם קבלו חכמה לעשות את המשכן לשעה הזאת כי יש להם חכמה טבעית.
בגמרא במסכת ברכות כתוב:
"אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה"
בהערות בפירוש דעת מקרא תפס את תשומת ליבי המשפט הבא:
אם אדם יגע ללמוד חכמה, הקב"ה מסייע בידו ומקל עליו את יגיעתו ומוסיף לו חכמה"
האם ישנה היתכנות כי כל בני האדם יהיו חכמים בצורה שווה? האם תכונותיו של בצלאל ולאחר מכן אהליאב והאומנים אשר אתו היו מיוחדים בחכמת הלב שלהם?
נדמה כי רוב בני האדם עסוקים בחיי היום יום, טרדות רבות ממלאות את חייהם ועל כן אין הם "מגלים" את הכוחות החבויים בהם.
הרמב"ן בפירושו מציין כי בני ישראל במצרים היו:
"פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב…והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם וגדול בכסף ובזהב…ועוד שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו…."
תודעה והכרה – אם האדם יכיר וידע כי יש בו כוחות וכי יש משמעות למעשיו ופעולותיו, הוא יגלה כי חכמה גדולה אצורה בו והוא מסוגל להוציאה מן הכח אל הפועל.
רצון פנימי עמוק – נוח לו לאדם לעיתים להתעצל ולוותר לעצמו בתואנות כאלו ואחרות, על כן אין הוא מודע לכוחותיו משום שהוא לא מתאמץ לחשוף אותם.
אמת, ישנם כאלו מוכשרים מאוד, חדי מחשבה, מהירי תפיסה וכיו"ב, לא כל אחד הוא בצלאל או אהליאב, אולם כל אחד יכול להתקרב לרמות גבוהות יותר של חכמה, תבונה ודעת.
חכמת לב שוכנת בקרבו וליבו של כל אחד ובידיו לחשוף אותה על ידי הכרה ותודעה כי הדברים אצלו והרצון הפנימי השוכן בקרבו יניע אותו להשיג את אותם חכמות.
שבת שלום!
ינון
