פרשת פקודי – האדם נמדד דווקא בדברים הקטנים
המורה רפאל/מחנך כיתה ח1
פרשת השבוע שלנו לכאורה לא אומרת דבר. אם נתבונן בפרשה נראה שמדובר סך הכל ברשימה שכוללת בתוכה מה כל אחד נדב למלאכת המשכן. אם נשווה את זה לימינו, ניתן לומר שמדובר על הרשימה של גבאי בית הכנסת שכוללת בתוכה כמה פלוני צריך לשלם על העלייה או איזה פרוכת תרם אלמוני לעילוי נשמתה של אימו המנוחה וכן על זה הדרך. ובאמת, מה הצורך להביא רשימה זו? מה זה תורם לנו לחיי היום יום? האומנם התורה הביאה דברים מיותרים שאין להם שום שייכות לחיינו? עוד בפרשת ויקהל ובהמשך בפרשתנו, שבדרך כלל בשנה רגילה נקראות ביחד, ניתן לראות פירוט רב מאוד של כל עבודה ועבודה וכל נדבה ונדבה. אם נחשוב רגע על עצמינו, אנו יכולים לומר בקלות מה כבר תרמנו לעולם? ברור שיש מישהו אחר שתרם יותר ממני, האם באמת יש תועלת במה שאני עושה? ואולי עדיף לא לעשות כלום, כיוון שגם ככה המעשה הקטן שלי לא יכול להשפיע על כלום? דווקא מחשבה זו פרשתינו באה לשלול. בפרשת פקודי כל נדבה וכל עבודה נמנתה בשביל לומר לנו, גם אם אתה חושב שהמעשה שלך חסר חשיבות יש בו תרומה גדולה מאוד לכלל. פרשתינו באה לומר שלא משנה איזה דבר קטן תעשה וכמה תתרום יש למעשה זה חשיבות גדולה. דבר זה, ניתן לתרגם לכל תחום בחיים, בין אם זה בכיתה, בעבודה או בבית. לכל אדם יש חשיבות ואין אדם שאין לו תרומה ולו הקטנה ביותר. שנזכה תמיד לתת מעצמינו לכלל גם אם לא תמיד אנו חושבים שמדובר על תרומה גדולה.
שבת שלום!
