מאכלות אסורות / טל לוי, מחנך כיתה ז'3
בפרשתנו אנו קוראים אודות מאכלות אסורות. הפסוקים הולכים ומתארים את דיני הכשרות הנצרכים להתיר אכילת בשר, את המינים האסורים לאכילה וכו'. רבות עסקו רבותינו הראשונים והאחרונים בטעם האיסור, מדוע התורה אסרה אכילת מינים מסויימים. יש שאמרו שאותם המינים גורמים לטמטום הלב ויש בהם השפעות שליליות היכולות לגרום רע לאדם (ספורנו, ויקרא יא, ב). יש שאמרו שאותם המינים גורמים לנזקים בריאותיים (רשב"ם שם) ויש שאמרו שהסיבה היא כדי ללמד את האדם ריסון עצמי ולפתח את מידת האיפוק (הרמב"ם ועקידת יצחק).
התנאים הדרושים לאכול בשר בהמה/חיה הם שהבהמה תפריס פרסה ותהיה מעלת גרה, ללא שני סימנים אלו יחד אין היתר לאכול בשר זה. עיון בפסוקים מעלה תמיה שכן כתוב: "וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם", לכאורה הנימוק של התורה אינו מובן! התורה כותבת בתחילה שהשפן הוא טמא בגלל שהוא מעלה גרה אך זוהי דווקא סיבה להתיר ולא לאסור, היה ראוי שהתורה תקדים את הסיבה לאסור את אכילת השפן והיא העובדה שהוא אינו מפריס פרסה!
יש שהסבירו את הפסוק באופן פשוט, שהמילה "כי" משמעותה היא "למרות" או "אף על פי" ולא כמילת סיבה. אם נתרגם זאת לאנגלית, המילה "כי" משמעותה כאן היא despite או even though אך לא במובן של because. אם כן, התורה אומרת שהשפן הוא טמא למרות שהוא מעלה גרה.
אולם יש כאלה שהסבירו שהמילה "כי" בפסוק משמעותה הוא אכן מילת סיבה. לפי זה צריך לומר שכוונת התורה היא שדווקא בגלל שהחיה הזאת יש בה את סימני הכשרות לכאורה, היא הנותנת שהוא יהיה טמא וכפי שכתב בעל הכלי יקר: "וביאור ענין זה שסימן טהרה שבכולם מוסיף טומאה על טומאתן". על פי זה נוכל עוד יותר להבין את היחס השלילי של התורה אל החזיר יותר מיתר החיות הטמאות. כל החיות שיש בהן סימן טהרה אחד הוא דווקא היותן מעלות גרה, יוצא דופן הוא החזיר, שאינו מעלה גרה אך הוא מפריס פרסה. מצג השווא של סימן הכשרות אצל החזיר הוא הרגה יותר בולט וממילא הטומאה אצלו יותר גדולה, בשונה מיתר החיות שגם אצלן יש סימן טהרה אחד אך אינו בולט.
שבת שלום!
