ברית אבות וברית סיני / זאב יבניאלי, מוביל תחום מחוננים בבית הספר
"עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי" (כו, ה).
ידוע מאמר חכמים שלמדו מפסוק זה שהאבות קיימו את כל התורה כולה (יומא כח:).
ידועים פרושים רבים סביב מאמר חז"ל זה, כמו גישתו של ר' אברהם בן הרמב"ם שמכוון לכך שהאבות הבינו מדעתם מה שעתידה התורה לפרט, או דעתו של הרמב"ן והמהר"ל שהאבות קיימו את המצוות בחלקן וכראיה – יעקב הרי נשא שתי אחיות!
ומה ביחס למצוות מילה? הרי זו מצווה שלכל הדעות, גם לדעתם של הרמב"ן והמהר"ל אברהם קיים בעצמו את מצוות מילה, והציווי לה מופיע בפרשת "לך-לך" וממשיך בתחילת פרשת "וירא".
נשאלת השאלה – אם מצווה זו כבר הופיעה בהרחבה בחומש בראשית, מדוע היא מופיעה שוב בפרשת "תזריע"? ויותר מכך – הרמב"ם בפרושו למשנה מדגיש שעיקר הציווי על המילה הוא מה שנכתב בפרשתנו, ומסביר ש"כל מה שאנו נזהרים ממנו… אין אנו עושים זאת אלא מפני ציווי ה' על ידי משה… אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו", אלא על פי הציווי הנוסף. ומדוע אנו זקוקים לציווי נוסף? על פי הרמב"ם הציווי בסיני לא נועד רק לחדש מצוות חדשות אלא גם כדי ליצור משמעות חדשה למצוות שכבר קוימו על ידי האבות.
מהו חידוש זה? התשובה, על פי הרב משה גנץ, בספרו "פני שבת" היא שקיום המצוות קודם מתן תורה על ידי האבות זהו "כעין ענין פרטי בינם לבין הקב"ה" אבל "במעמד הר סיני כרת הקב"ה ברית איתנו כעם, ומכח הברית הזאת אנחנו חייבים במצוות". החידוש בסיני הוא שגם אות הברית האישי הוא כעת ברית המחוברת לכלל, זוהי כעת ברית של העם. למעשה כל מצווה פרטית היא כעת מצווה הקשורה לעם כולו. תחשבו על לימוד תורה פרטי, על מתן בסתר, על מצוות עונג שבת, כל אלו מצוות הקשורות לכלל.
ונחזור למצוות מילה. נשאלת השאלה: אדם מישראל שלא נימול מסיבה כל שהיא, האם הוא בכלל "מולים"? ושאלה נוספת – גוי שנימול, האם בזה הוא יצא מהגדרת "ערל"?
לתשובה לשתי שאלות אלו עיינו במשנה בנדרים פרק ג' משנה י"א.
שבת שלום, זאב
