"להזהיר קטנים על הגדולים" / המורה טל לוי, מחנך כיתה ז'3
פרשתנו פותחת בפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". על פסוק זה שאלו הפרשנים מדוע יש כאן כפילות בפסוק: "אמר אל הכהנים" ולאחר מכן בנוסף, "ואמרת אלהם".
רש"י הסביר: "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים", כלומר, מלבד הגדולים שצריכים להזהר שלא להטמא למתים, כך גם על הכהנים הקטנים יש להזהיר שלא להטמא אל המתים.
בעלי החסידות הסבירו את דברי רש"י באופן אחר. המילה "להזהיר" איננה באה מלשון אזהרה (warning) אלא מלשון זוהר (glitter). הדרך החינוכית המיטבית היא על ידי הדוגמא האישית וההעצמה. על הגדולים להראות את הזוהר לקטנים מהם, על ידי דוגמא אישית וכמובן על ידי מציאת נקודת הזוהר שיש בתוכם ובכך יש "ואמרת" לא רק מלשון דיבור אלא גם מלשון "להאמיר" על דרך הפסוק: "וה' האמירך".
האברבנאל הלך בכיוון אחר, כך הוא כותב:
"ואפשר לפרש גם כן, שאמר: "אמור אל הכהנים" – מאמר כולל לכהנים ההדיוטים ולכהן הגדול…ועל זה אמר: "ואמרת אליהם", שהם האזהרות המיוחדות לכהנים ההדיוטים. ואחר זה יזכור פרשת "והכהן הגדול מאחיו" (להלן כא, י-טו), שהם במצוות המיוחדות לכהן הגדול".
דהיינו יש כאן אמירה כללית אל כל הכהנים, אך לאחר מכן, יש אמירה כללית אל כל כהן וכהן במישור הפרטי, על דרך: "חנוך לנער על פי דרכו". במפגש החינוכי לצד הקווים הברורים והגבולות אותם יש לתחום בעבור כלל התלמידים, אל לנו לשכוח את התלמיד היחיד, את הצורך לפנייה ישירה את ה"ואמרת". ה"ואמרת" הוא צורך חיוני בבניית תלמיד בעל שיעור קומה גבוה.
שבת שלום!
