המנהל ינון ורהפטיג
דבר תורה לפרשת במדבר – "לתת חיים גם לדומם"
פרשת במדבר הפותחת את ספר במדבר מתארת בפירוט את חנייתם של שבטי ישראל מסביב לאהל מועד.
התיאור מדויק ומפורט: "איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו".
ישנה חשיבות מרובה לכל שבט ושבט עד כי התורה "טורחת" לציין את כולם בשמותם, התורה גם "מתעכבת" ארוכות בנוגע לבני לוי
"הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו" ובהמשך הפרשות, מצוין בפירוט תפקידם של בני גרשון, קהת ומררי.
ניתן ללמוד כי ישנו יחס של כבוד לנשיאים, לבעלי התפקידים השונים. גם אם יש לנו "טרחא דצבורא" לשמוע את השמות של כולם, הרי שאנו מבינים את הכבוד שהתורה מייחסת לאותם אנשים.
על רקע דברים אלו התעוררה בראשי השאלה בנוגע ליחס לכלי המשכן אשר בא לידי ביטוי בפרשתנו.
בתחילת פרק ד' ישנה התייחסות מפורטת לכיסוי כלי המשכן:
"ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדת" "ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו" "ועל שולחן התמיד יפרשו בגד תכלת…" "ולקחו בגד תכלת וכסו את מנורת המאור…ואת כל כלי שמנה…"
וכך הלאה, התורה מפרטת כיצד כסו כל כלי, כמה כיסויים, וכו'
לכאורה מדובר בכלים דוממים בלבד, נכון שיש לכל כלי חשיבות בפני עצמו, אך התורה יכולה הייתה לכתוב כי לפני נסיעת המחנה, יש לכסות את כל הכלים, האם ישנו מסר בפירוט זה?
רבי אברהם אבן עזרא ופרשנים נוספים מציינים כי מטרת הכיסוי של עור התחש הייתה בכדי לשמור על הכלים מפני האבק והגשמים.
רש"ר הירש על הפרשה מתייחס לפס' וכותב כך:
"קדושת המשכן לא פסקה גם בשעת מסע ולאחר פירוק והוא נשאר תמיד משכן העדות…משום כך עצם פעולת העטיפה וההכנה למסע היה בה משום מעשה כהונה רב חשיבות…מכסה המגן של כולם היה עור תחש, עור בהמה שרגליה חשות במרוצה והרי כאן רמז למהירות המסע, שלא תואט על ידי כל מעצור".
בעקבות הפסוקים המפרטים את כיסויי הכלים נזכרתי בתקופת הצבא ובמיוחד בטירונות. מסדרים רבים ערכנו לציוד הכללי ולציוד הפרטי. לא אשכח איך היינו צריכים לפרוש שמשונית על הקרקע ועליה להניח את ארגזי העץ אשר בתוכם נמצא הציוד. בהמשך השירות, לאחר כל פעולה היינו צריכים לנקות, להבריק, לסדר את כל הציוד, להחזירו לקדמותו, הכל ממש עד רמת הבדל.
לעיתים נדמה היה כי ישנה הגזמה ביחס לציוד, אולם נראה כי יש לכך חשיבות רבה מהרבה בחינות.
הסדר והניקיון לחפצים הדוממים מאפשרים מוכנות מקסימלית לכל תרחיש שלא יבוא, אם מדובר על מסע המשכן, אז על אחת כמה וכמה לצבא מתוקן.
פעולה הנעשית לאורך זמן וברציפות חודרת אל תוך האדם והופכת להיות חלק ממנו, עד כי כלי המשכן או הציוד הצבאי הם כעין ילדיו.
כלי האומה וחפציה הינם חלק מהזהות שלה גם אם הם דוממים. ביום ראשון הקרוב נציין את יום ירושלים, אין ספק כי הלוחמים אשר הגיעו ראשונים אל הכותל הדומם שריד בית המקדש יכולים היו לשמוע את האבנים מדברות אליהם ומחבקות אותם כבן השב הביתה.
