אביר האמונה / המורה נתנאל זוהר, סגן מנהל חטיבת הביניים ורכז שכבה ח'
בפרשתנו, פרשת וירא, ישנם אירועים רבים, מרתקים ומעניינים שניתן לכתוב עליהם שורות רבות. אך נדמה כי עקידת יצחק, המופיעה בסוף הפרשה- היא המפורסמת שבהם. אברהם נצטווה על ידי ה' ציווי שנראה לנו בלתי אפשרי: קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק”.
רש"י במקום, מתאר לנו כמה היה קשה לאברהם לקבל את הציווי מאת ה': אמר לו [אברהם לה']: שני בנים יש לי. אמר לו [ה'] את יחידך. אמר לו [יצחק לה'] זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו[ה'] אשר אהבת .אמר לו[יצחק לה'] שניהם אני אוהב! אמר לו[ה'] את יצחק. כלומר גם לאברהם היה קשה לעכל את השליחות הקשה שהטיל עליו ה'.
הפילוסוף הדני סרן קירקגור, בספרו חיל ורעדה מבקש לנתח את מושג האמונה מתוך דמותו של אברהם. הוא מתחיל בהנחת היסוד שאברהם הוא אביר האמונה. על ידי ניתוח מעשה העקדה, הוא מבין שהמאמין הוא זה שמצליח לעשות את התנועה הכפולה: מחד לוותר על העולם, לבטל את רצונו מול רצון האל, ועם זאת לחיות בתוך הסופי ולהאמין באבסורד. כלומר, לעקוד את בנו, מתוך אהבה ובלי שמץ של היסוס, ובו בעת להאמין שיצחק יחיה. קירקגור מדמה את אברהם לרקדן שיש בכוחו לדלג אל-על לעבר האינסוף בתנועה של ויתור אינסופי על כל שיש לו, ולנחות חזרה מטה אל הסופי: הוא חי בתוך הסופי, אך באוויר הפסגות. עקידת יצחק הינו סיפור שמלמד אותנו לעשות את הבלתי אפשרי בעינינו, ולמרות זאת להאמין באותה נשימה שזהו ניסיון אפשרי, שבסופו של דבר יצמיח אותנו לגבהים חדשים ולפסגות של רוחניות מיוחדת.
שבת שלום!
