מבט חינוכי על היתר אכילת הבשר / המורה גבריאל וייסרוזן, מורה למתמטיקה
מהו יחסה של התורה לאכילת בשר ומה ניתן ללמוד מכך על אופן ההתמודדות עם סוגיות נוספות?
המעיין בפרשיות בראשית ונח לאור פירושי חז"ל מגלה כי אכילת בשר הייתה אסורה על אדם הראשון (בראשית א, כט) והותרה רק לאחר המבול (בראשית, ט, ד). בחזון הצמחונות והשלום כותב הרב קוק שהמצב שבו האנושות לא אוכלת בע"ח הוא מצב נעלה ורצוי אלא שלאחר המבול מצבה של האנושות היה כזה שבו איסור לאכול בעלי חיים היה מוביל להתדרדרות של בני האדם למדרגת בעלי החיים במקום לשפר את מצבם של בעלי החיים. הרב קוק אף מסביר שניסיון ליישם באופן לא מבוקר תפיסות עולם צמחוניות עלולות לגרום לנזקים גדולים. עניין זה כשלעצמו טעון ביאור והרחבה אלא שרצוני להתייחס לנקודה אחרת שעולה מן הדברים: כיצד עלינו לפעול במצב שבו מצד אחד אנחנו רואים בהתנהלות מסוימת התנהלות רצויה וחיובית אך מצד שני אנחנו מרגישים שכרגע המציאות לא מאפשרת התנהלות כזו. על כך ניתן ללמוד מהאופן שבו מפרש הרב קוק את התמודדותה של התורה עם הקונפליקט שתואר לעיל בעניין אכילת בעלי החיים.
הרב קוק מסביר שהתורה מצד אחד מעדיפה להתיר אכילת בעלי חיים לאחר המבול, זאת מחמת החשש שאיסור אכילה כזה יוביל להתדרדרות במקום להתעלות. ואולם, כותב הרב קוק, התורה לא מוותרת על העניין. היא אמנם מתירה אכילת בעלי חיים אבל היא מוצאת את הדרך לקדם את האנושות לאט לאט למצב שבו היא תוכל שוב להימנע מאכילת בשר באופן מועיל וללא חששות. כיצד היא עושה זאת? ניקח לדוגמא את מצוות "כיסוי הדם" – מצווה זו שכוללת ציווי של מי ששוחט חיה ועוף לכסות את דמם באה להטמיע באדם את רגש הבושה על כך שהוא שוחט חיה ועוף. כלומר, הדבר מותר, ויתכן אף שהתחסדות והימנעות ממנו הן מזיקות, אך אין זה סותר שצריך לשמר רגש בושה סביבו. כך גם כשהתורה מתייחסת לאכילת בשר היא מדגישה את התאווה הגלומה בכך בצורה חריגה: וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר (דברים יב, כ) – לאמר: אמנם הדבר מותר אך יש לשמר יחס ביקורתי כלפיו. וכך עוד דוגמאות רבות.
נראה שיש כאן עיקרון חינוכי חשוב: התנהלות חינוכית דורשת התייחסות מפוקחת שמצד אחד איננה מתעלמת מהמצב הנתון אך מצד שני איננה מוותרת לנוכח הקשיים שהוא מציב. היא לא לוחצת היכן שהלחץ יזיק אך איננה מרפה, היא בוחרת להתקדם לאט לאט למצב שבו ניתן יהיה ליישם תיקונים חשובים שכרגע אינם ניתנים ליישום ואת זאת היא עושה באמצעות מעשים וביטויים קטנים שלאט לאט מקדמים את המציאות לעבר המצב המיוחל.
שבת שלום.
