פרשת בשלח / אלון דלה טורה , מורה לחינוך גופני
בני ישראל יוצאים ממצרים והולכים לארץ ישראל , בדרך לארץ ישראל הם צריכים לעבור דרך הים. אמנם כדי לזכות לישיבה בארץ ישראל ולהגיע לירושלים ישנו צורך לעבור בים.
המהר"ל מסביר – לעבור את הים הכוונה לעמוד מול כל עוצמות החומר של החיים, מול כל הטבע והמים האדירים ולדעת שאני יכול למוצא שם דרך מול הכוחות הענקיים האלה- 'להפוך את הים ליבשה' לקחת את היצרים והדחפים השונים ללמוד ולהפוך אותם למקום שאפשר ללכת בו. לדעת שאני מסוגל לחיות בקדושה, להנהיג ,לשלוט ולכבוש –לרומם את "הטבע" שלי.
מסביר המדרש שבזכות ירושלים ,נקרע הים- לקרוע את הים זה להגיע לירושלים. ואכן בסופה של שירת הים אנחנו קוראים ' מקדש ה' כוננו ידך' . הכוונה שמכאן נפתחה לנו הדרך לבית המקדש , כלומר שעכשיו יש לנו את היכולת ללכת בדרך לקראת חיים של קדושה .
כאשר אברהם אבינו קם בבוקר בדרכו לעקוד את בנו – נאמר 'ויבקע עצי עולה' , חז"ל מסבירים – בזכות בקיעת עצי העולה ,זכו בניו ונבקע להם הים.
מסביר המהר"ל -לבקוע עצי עולה זה להכין מראש את הדרך להר המוריה- זה התגברות עצומה על הטבע- לקחת את 'בנך יחידך' את יצחק הצומח, הפרי המלבלב שאתה כל כך אוהב אותו וציפת לו –וכל התקוות שלך מקופלות בתוכו ולהעלות אותו לעולה זה לא דבר טבעי!
מי שיודע לשלוט בכח הצמיחה ולנתב אותם זכאי לבוא ולרשת את הארץ , לנטוע עצים בארץ ישראל, וגם כאשר העצים יפרחו, שלוש שנים יהיה אסור לאכול מהם –שלוש שנות ערלה- שלוש שנים שאני צריך איפוק ושליטה. אנחנו לא טובעים במים – לא טובעים בים התאווה , אנחנו יודעים איך להיות מעל המים – איך לצוף, איך לשלוט ולכן אחר כך אנו זכאים לאכול מפירות הקדושים של ארץ ישראל.
