וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי / המורה אוהד שלמה/ מחנך כיתה ז'1 ורכז השכבה
"וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי .." (שמות כב,ל) פסוק זה מוזכר מונח מאוד עוצמתי "אנשי קודש". השאלה הגדולה אותה רצו המפרשים להסביר היא מיהם אותם אנשי קודש או מהי הדרך בה עלינו ללכת בכדי להגיע למדרגה זו.
נתחיל בגדול פרשני המקרא, הלא הוא רש"י. "אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי ואם לאו אינכם שלי". פירוש זה של רש"י אינו משתמע לשתי פנים ומביא חשבון מאוד פשוט, אדם הפרוש מן הנבלות והטרפות הרי הוא בכלל הנמנה על עובדי ה' ותורתו, ושאינו כן לא שייך בהקב"ה כלל. נראה כי רש"י לא מסביר לנו כיצד להיות אותם "אנשי קודש", אלא מביא לנו לשון מסוימת של תנאי, שאם נעמוד בו נוכל לעמוד בקריטריון הראשון בדרך להפיכתנו לאנשי קודש.
נראה כי הרמב"ן מקדם אותנו יותר לעבר המטרה. "טעם הכתוב הזה … על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים וכך אמר(ויקרא יא, מג-מד) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני".
לדברי הרמב"ן לא מדובר בתנאי בלבד, אלא ברצונו וציוויו של הקב"ה שנדבק בו ולכו הוא מצוונו על כך. זאת אומרת שבכדי להגיע למדרגת הקדושה עלינו להתחיל בהתרחקות ממאכלות אסורות.
על פי פירושים אלו, ניתן לראות את החשיבות של השמירה על הדברים שנכנסים לגופנו, ומכאן נוכל ללמוד קל וחומר לדברים הנכנסים לנפשנו. אם על הגוף הגשמי אנו צריכים לשמור מפגעים גופניים, על אחת כמה וכמה שאנו צריכים לשמור על הנפש מכל מיני קלקולים נפשיים.
נושא הקדושה הנדרשת מאיתנו מתחדד ע"י דברי השפת אמת על הפסוק ואנשי קודש תהיון לי:
משפטים תרל"ב – בשם הרה"ק ז"ל מקאצק ע"פ ואנשי קודש תהיון. להיות שמירת הקדושה במעשה אנוש ותחבולותיו. פי' שאין מחסור להשי"ת מלאכי עליון שרפים וחיות הקודש. רק שמתאוה לקדושת אנשים ולכן המשיך נצוצי קדושה גם בעוה"ז במדה וצמצום.. שיש בכל דבר התפשטות קדושה במדה וצריכין לשמור הגשמיות שלא לצאת מגבול הקדושה כנ"ל.
הר' מקוצק אומר לנו כי להקב"ה יש הרבה מלאכים בשמים עושי דברו, אך הוא רוצה שדווקא אנו נהיה אנשי קודש, ולכך הוא מתאווה. אמירה זאת מתחברת לדברי הגמרא במסכת שבת המספרת לנו שכאשר משה עלה לקבל את התורה בהר סיני הוא נבלם ע"י המלאכים. המלאכים טוענים כי התורה הקדושה לא יכולה להנתן לבני האדם העלולים לחטוא, אך משה מוכיח להם שההפך הוא הנכון.
אמר משה: מה כתוב בתורה. ענה הקדוש ברוך הוא "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר משה למלאכים: האם ירדתם למצרים והשתעבדתם לפרעה, מדוע אתם צריכים את התורה…. אמר משה למלאכים: וכי יש אצלכם יצר הרע וקנאה שצריך להזהיר אתכם ממעשים אלו. מיד הודו המלאכים למשה, וכל אחד מהמלאכים נתן לו מתנה.
משה רבנו מלמדנו שהתורה נתנה לישראל כי ישראל הם הכלי לקדושה והתורה היא המדריכה את האדם איך לטהר את עצמו ככלי לקדושה לבנות את עצמו שיוכל להיות קדוש. הקדושה מביאה לידי רוח הקודש ונבואה שהיא הפגישה והדיבור עם הקב"ה ,כמאמר רבי פנחס בן יאיר וכפי שמלמד אותנו הרמח"ל בספרו מסילת ישרים.
מכאן עולה כי האמת היא שהקב"ה רוצה שדווקא אנחנו, אנשים קרוצי החומר בעלי הניסיונות השרויים בעולם הזה, נהיה אנשי קודש ושכל מעשינו יהיו לשם שמים.
שנזכה בעז"ה לקדש את ה' בכל אורחות חיינו בבחינת "בכל דרכך דעהו" ולהיות "אנשי קודש"
