"ואם לא תשיג ידו לשתי תורים והביא סולת" / המורה מוריה וולף, מורה להיסטוריה
בפרשתנו, אחד מסוגי הקורבנות (קרבן עולה ויורד) במשכן משתנה עפ"י מצבו הכלכלי של האדם: עשיר יביא בהמות, בינוני יביא עופות והעני יביא סולת בלבד. זוהי תובנה מיוחדת ונקודה למחשבה- הקב"ה מסתכל ישר אל תוך ליבנו. הרי ברור שהוא אינו צריך את הסולת או העוף, ולכן בוחר להעניק לנו מתנה גדולה הרבה יותר- להראות לו את השאיפה וכוח הרצון שלנו, כמו שאמרו חכמים "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים".
אנחנו חיים בתוך תרבות בה הדבר החשוב ביותר היא איך אנחנו נראים. המותגים, העיצובים, המי אמר למי סוגר עלינו מכל כיוון והורגלנו למדוד אנשים עפ"י קריטריונים של נראות, פוזה, ואף אינטרס אישי במקום טוב לב, יושר וכנות אמיתית. הקב"ה מראה לנו כי הלב הוא המדד האמיתי, פנים האדם הוא החשוב ולא ה"עטיפה" שלו.
במקום להתבלבל מאיך שאחרים נראים, מתנהגים או מתלבשים, ראוי שנסתכל ונביט פנימה, אל תוך האדם ורצונותיו, ונבין שרק את המדד הזה אנחנו צריכים לראות.
