כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב | הרב טל לוי – רב בית הספר
פרשת האזינו פותחת בקריאה לשמים ולארץ להעיד על דברי משה. על המילים: "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" הסביר רש"י שהעדות היא על נתינת התורה לעם ישראל. לאורך כל הפרשה אנו רואים כיוונים שונים דברי תוכחה לעם ישראל לצד אופטימיות לעתיד לבוא הקשורים ליחס עם הקב"ה.
לא רק רש"י, גם ר' חיים בן עטר מחבר הפירוש אור החיים הסביר את הפסוק הנ"ל בהקשר התורני. אור החיים מבדיל בין דשא לעשב, שעירים לרביבים. בעוד הדשא קטן הרי שהוא זקוק למנת גשמים מועטת כמו זו של השעירים. בשונה ממנו הוא העשב, שהוא כבר גדול יותר הוא זקוק למנת גשמים גדולה יותר כמו זה של הרביבים. כך היא דרכה של תורה: "חנוך לנער על פי דרכו". יש אחד שיש לו כלי קיבול גדול ואחר בעל כלי קיבול קטן. תפקידנו בתור מחנכים, הורים וחברים להעביר מסר כזה או אחר לתלמיד או לילד כך שהוא יוכל לרוות ממנו ולספוג ממנו את המיטב אך לא חלילה לטבוע בו.
יחד עם זאת, מוסיף האור החיים את דברי המדרש האומר שתמיד צריך לשאוף מעט יותר ולא חלילה לדרוך במקום. מצד שני, השאיפה צריכה להיות פרופורציונאלית. לעתיד לבוא ישאלו אדם שהיה בקי בתנ"ך מדוע לא עסק במשנה, אדם שהיה בקי בתנ"ך ובמשנה ישאלו מדוע לא עסק בתלמוד. כך היא הדרישה מהאדם להתקדם בסולם העבודה שלב אחרי שלב. אולם ברור הוא שלא ישאלו אדם שלמד תנ"ך בלבד מדוע לא עסק בתלמוד, משום שיחד עם הדרישה להתקדמות באה ההכרה שעדיין כלי הקיבול שלו קטן יחסית.
יה"ר שנזכה תמיד לחנך את בנינו, תלמידינו לשאוף למצוינות ולהקדמות בעבודת ה' בהתאם ליכולות שלהם.
גמר חתימה טובה!
