"האות שלי במשכן" | ינון ורהפטיג מנהל החט"ב
הפרשות המתארות את בניית המשכן וכליו מלאות בשפע של פרטים, פרטים מדויקים לפרטי פרטים.
בעלי הקריאה יוכלו להעיד על האתגר הגדול בהכנת פרשות אלו ובזכירה של הפרטים הרבים ובדיוקם.
אולם, מלבד הפרטים הרבים בולטים בפרשות אלו דמויות מיוחדות, בצלאל, אהליאב ותחתם צוות אומנים מיוחד.
התורה מדגישה ומציינת כי לאותם אומנים יש תכונות מיוחדות ומופלאות, חכמה, תבונה, חכמת לב, וכפי שמצוין בפרשת ויקהל:
" מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת"
נראה כי בצלאל ואתו אהליאב הובילו צוות אומנים מיומן ובעבודה משותפת הוציאו מתחת ידם את יצירת המשכן ואוהל מועד.
על רקע דברים אלו בולט בפרשתנו באופן תמוה במקצת הפס' הבא:
"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ"
מהפס' עולה כאילו כל בני ישראל בנו ויצרו את המשכן, והרי מתוך הפס' מובן כי ישנם אנשים מסוימים העומדים מאחורי פרויקט זה.
פרשני התורה נדרשים מיד לשאלה זו, נביא כמה מהם:
פירוש האלשיך על התורה כותב כך:
"ילמדנו, כי הגם שהקדוש ברוך הוא מסייע את עושי המצוה, מעלה הקדוש ברוך הוא על העוסק בה כאילו הוא עשאה כולה. והנה בעבודת המשכן לא היו ישראל בקיאין במלאכה, אך היתה נעשית מאליה על ידי השגחתו יתברך, אף על פי כן מעלה עליהם הכתוב כאילו ישראל עשו הכל…"
מסביר האלשיך הקדוש כי על אף שרובם של ישראל לא היו בקיאין במלאכה והקב"ה בכבודו ובעצמו שם את השגחתו שם לטובת המלאכה, מעלה עליהם הכתוב כאילו כל ישראל עשו הכל.
יש כאן מסר חשוב ומשמעותי אשר שם את כולם, את האומנים והמומחים בשורה אחת עם עמך ישראל, כולם שווים, כולם שותפים למלאכה.
מסר כזה, גם דורש עבודה פנימית של אותם אומנים, שהרי הם אלו אשר תכננו וביצעו ובכל זאת מצטרפים אליהם כולם.
רבי חיים בן עטר, בעל פירוש אור החיים על התורה מקשר את הדברים למצוות:
"ואהבת לרעך כמוך" וכך הוא מביא בפירושו:
"נראה, כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה. והראה כי בני ישראל יְזַכו זה לזה, והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל. כל אחד יעשה היכולת שבידו ויְזַכו זה לזה. (ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא י"ט) "ואהבת לרעך כמוך" – לצד שהוא כמוך, כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך). ובזה מצאנו נחת רוח כי ה' ציוה תרי"ג מצוות, ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם."
משמע מדברי אור החיים כי לכל אחד יש חלק בבניית המשכן, כל אחד עושה כפי יכולתו, כך הוא משלים את חברו וכך מעלה עליו הכתוב כאילו עשה הכל.
ומוסיף אור החיים על אתר:
"ויעשו בני ישראל, והגם שלא עשה אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו וכאילו כל ישראל עשו, והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה' ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו"
שלוחו של אדם כמותו, כלומר מספיק לשבת בבית, למנות שליח לדבר מצווה וכבר המצווה הופכת להיות חלק ממך, אתה חלק ממשהו גדול.
חז"ל לימדונו כי: "אין המצווה נקראת אלא על שם גומרה"
ותמוה הדבר, הרי יש מי שעשה את רוב רובה של המלאכה ועדין מי שמסיים את העבודה זוכה לתהילה הגדולה.
מסביר הרב שמואל אליהו:
"סיום העבודה הוא החלק הקשה, עובדה היא שהראשון לא סיים וכן, לא לחינם במלאכות שבת ישנה מלאכה בפני עצמה הקרויה : "מכה בפטיש" שזו גמר מלאכה לכל מלאכה שאדם עושה. הסיום שהוא מביא את כל העבודה לכלל מעשה – הוא צריך לראות ולבדוק שלא חסר שום חלק, שום פרט. שכל החלקים מתאימים אחד לשני ושהכלי מתאים לייעודו"
הפסוקים שלאחר פסוקנו: "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד…ויעשו בני ישראל…" מביאים לידי ביטוי את כלל בני ישראל:
"וַיָּבִ֤יאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה אֶת-הָאֹ֖הֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָ֑יו קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו (בריחו) בְּרִיחָ֖יו וְעַמֻּדָ֥יו וַֽאֲדָנָֽיו"
"כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה אֶת-מֹשֶׁ֑ה כֵּ֤ן עָשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל-הָֽעֲבֹדָֽה"
"וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה"
אם חשבנו שהמכה בפטיש זהו איש אחד, מסתבר ע"פ הפסוקים כי כלל ישראל היו בבחינת המכה בפטיש, מסיימי המלאכה ועל כן התורה מכלילה את כולם ביחד:
"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ"
מלחמת "חרבות ברזל" מביאה לידי ביטוי מובהק את הפרט והכלל המשפיעים והתלויים אחד בשני, פעולה שעושה הפרט משפיעה על הכלל וכן להפך.
לכל אחד יש תפקיד וכולנו באותה סירה של עם ישראל, גם בבניית המשכן ואוהל מועד כולם שותפים, כל אחד כפי כוחו ויכולתו וכפי שכתב אור החיים הקדוש: "שלוחו של אדם כמותו".
וכן כאמור, בני ישראל כולם סיימו את המלאכה ועל כן היא קרויה של שמם, כאמור:
"ותכל כל עבודת המשכן…ויעשו בני ישראל…"
בעז"ה שנזכה ועם ישראל יתאחד באופן אמיתי וברור מתוך אמונה, צמיחה ובעיקר ממקום של הקשבה ופתיחות אחד כלפי השני.
שבת שלום ובשורות טובות לעם ישראל
