על קרבנך תביא מלח | טל לוי – רב בית הספר
הפרשה מדברת על ענייני הקרבנות וכמו כן הוא כל הספר העוסק בתורת הקרבנות. ישנו דבר אחד המשותף לכל הקרבנות והוא עניין הבאת המלח בקרבן. דבר זה למדנו מהמנחות ומבניין אב למדנו לכל הקרבנות כולם וראוי לתת יחס מדוע יש מצוה לשים מלח בכל דבר הקרב.
ונביא שניים מהטעמים שהביאו רבותינו:
א. כדי לתת טעם שלא יהיה הקרבן ללא טעם:
בטעם הדבר כתב האבן עזרא "הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל, כי הוא דרך ביזיון". כלומר, שלא יהיה הקרבן חסר טעם. הגם שאין הקב"ה ממש טועם את הקרבן, עדיין מה שהוא בזוי לבני האדם, יש בו בזיון גם כלפי שמיא. וכעין זה מצינו בדברי רבינו בחיי: "ועל דרך הפשט טעם המלח בקרבנות לפי שלא יהיה דרך כבוד בקרבן ה' שיהיה תפל מבלי מלח. ולמדה תורה דרך ארץ 'דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא' (ברכות נח ע"א) וכדרך 'הקריבהו נא לפחתך' (מלאכי א, ח)". דהיינו, כשם שאין להביא קרבן בעל מום, כך אין להביא קרבן ללא מלח שזהו גם כן נחשב למום.
ב. המלח הוא ביטוי לניצול כוחות של האדם לטובה
כותב הנצ"יב: "בא בזה להורות ברית א-להיך על השגחה פרטית לפי מעשה בני אדם. דהמלח בפני עצמו רע לאכילה ומקולקל מאד וגם שורף כמה דברים ומאבדם. ומכל מקום הוא המקיים וממתיק את האוכל. והוא הדין בכל הליכות הטבע שברא הקב"ה שיהא יסוד האור הוא החשך, ויסוד כל טוב הוא הרע, ומאופל ומחשך מאיר עיני האדם".
דהיינו, הנצי"ב מסביר שהמלח בא לרמז לאדם, שיש לו כוחות, השאלה כמה ומתי הוא מנצל את כוחותיו ולשם מה. המלח יכול להיטיב את התבשיל כאשר משתמשים בו בצורה הנכונה, אך באותה מידה יכול המלח לקלקל את המאכל אם לא משתמשים בו בצורה נכונה.
כך באה התורה להזכיר לאדם בשעת הבאת קרבנותיו, היו לך כוחות השאלה איך השתמשת בהם.
שבת שלום ופורים שמח!
