מה בין מות בני אהרון לאיסור מאכלות אסורים? | רפאל דיין, רכז תנ"ך ומחנך כיתה ח'2
בפרשה שלנו אחד הנושאים הבוערים והכואבים ביותר הוא היום השמיני משמונת ימי המילואים. נתאר לעצמנו יום שיא שבו אין אחד שלא צופה במעמד ופתאום ברגע אחד שני אנשים מבין החשובים ביותר מתים. היום השמיני נחשב ליום שיא אחרי שבעה ימים של הכנתם של אהרון ובניו לקראת העבודה המיוחלת במשכן. באותו היום נדב ואביהוא בניו של אהרון מתו עקב הקרבתם אש זרה לפני המזבח. רבו הפירושים מה היה חטאם של בני אהרון, אך רש"י על פי דברי המדרש הביא שחטאם של בני אהרון היה שהם נכנסו שתויי יין למקדש. דבר זה נלמד ממה שנכתב לאחר מות בני אהרון: "ייִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: (ויקרא, י', ט')".
לאחר הדיבור הרחב על מותם של בני אהרון והיום השמיני משמונת ימי המילואים התורה עוברת לדבר על מאכלות אסורים. יש לשאול מה הקשר בין שתי הפרשיות? מדוע ישנה סמיכות בין מותם של בני אהרון לציווים המורים לנו מה מותר לאכול ומה אסור לאכול?
הגמרא ביומא דף לט. כותבת כך: "תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר (ויקרא יא, מג) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם". הגמרא מבארת על פי הפסוק "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם (ויקרא י"א, מ"ג)" המופיע כאן בפרשתנו שאדם שאוכל מכל אותם מאכלות אסורים מזיק לרוחניות שלו וגורם לכך שהוא לא יבין ויחשוב בצורה ברורה ובהירה.
על פי דברים אלו הרש"ר הירש כתב שחטאם של בני אהרון היה בדבר הקשור למאכל: "כל הפרק הקודם קשור קשר הדוק להלכות מאכלות אסורות הנידונות בפרק הזה. למדנו שם, שגם אנשים הראויים לכהונה, עלולים לטעות ולהתחייב מיתה, אם הפכו להיות שבויים ביד רגשותיהם. קשורה לכך ההלכה, שהכהנים ומורי ההוראה – כל אימת שהם נקראים לעבוד במקדש או לפסוק הלכה – צריכים לקדש עצמם על ידי שינהגו פרישות אפילו בדברים המותרים; עליהם לפרוש מיין ושכר, המעכירים את צלילות הדעת ומסעירים את הרגשות."
כלומר, אנשים קדושים צריכים לקדש את עצמם במאכל ולא לגעת בכל דבר גם אם זה דבר המותר לשאר העם. הרש"ר הירש ממשיך וכותב: "כל זה הכין אותנו להבין, שקיום ייעודנו הרוחני והמוסרי – להיות ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״ – תלוי במידה לא קטנה גם במאכל שאנו אוכלים."
ובעצם הרש"ר הירש מסביר שמותם של בני אהרון היה קשור בבעיית אכילה (נכנסו שתויי יין) וכיוון שהתורה כבר ביארה לנו מה ההלכה הנוגעת לאנשים קדושים היא באה לבאר לנו איך אנחנו בתור עם קדוש צריכים לנהוג שונה משאר העולם. דווקא ההימנעות שלנו ממאכלות מסוימים הם אלו המבדילים אותנו מהעמים האחרים וגורמים לנו להיות במעלה גבוהה יותר.
שנזכה לבדל את עצמנו תמיד מהגויים ולעלות מעלה מעלה במעלות הרוחניות.
שבת שלום!