"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" – למי הציווי? | ינון ורהפטיג מנהל החט"ב
מיד לאחר שהתורה מפרטת את נושא מצוות השמיטה, היא פונה לדבר ולפרט על החיים עצמם, על אותו אחד, אחיך הצריך עזרה. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך". אחיך הצריך עזרה נמצא בשפל המדרגה מכל בחינה שהיא.
אחד מפרשני התורה בשם "מושב זקנים" אשר מחברו לא ידוע כותב כך על אותו אחד הצריך אותך:
"ז' שמות יש לו לעני, נקרא עני, על שם שהוא נכנע לכל מלשון עד מתי מיאנת ליענות מפני. דל, על שם שהוא כחוש מחוסר כל. דך, שהוא כתוש ומדוכא בעוני. מלשון ודכו במדוכה. אביון, מפני שהוא תאב לכל דבר. רש, מפני שהוא נתגרש מאחוזתו. מסכן כמו ההסכן הסכנתי. מך, על שם שהוא שפל"
לא לחינם, חוזרת פרשתנו מס' פעמים על תיאורו של אותו אח- מך. אותו עני מידרדר, מפסיד את ביתו, רכושו עד שהוא נמכר לעבד, התורה מצווה: "לא תרדה בו בפרך"
רש"ר הירש על הפרשה כותב כך:
"לא אמצעי הקיום הולכים וחסרים , אלא חסרים האמצעים כדי לעבוד לצורך פרנסה והעזרה תסייע לו להוסיף ולהתפרנס בעצמאות, ידו עמך, עד כה היה שווה עמך בידו הפועלת, והחזקת בו, בכך תחזיק בו, תקיים את ידו עמך" מדגיש הרש"ר הירש כי העזרה לא תבוא לידי ביטוי בעוד ועוד אמצעים חומריים, אלא בצורה בה האדם מקבל ממך את הדרך בה הוא יוכל לעמוד בפני עצמו.
נקודת מבט מעניינת מובאת בדברי השפת אמת על התורה:
"…והחזקת בו…וחי אחיך עמך, וזה העניין נוהג הן בעשיר הן בחכם, וממשמע שנאמר והחזקת בו שיש בכח איש להחזיק ביד חבירו שמטה ידו וחי עמך כי הנקודה חיות יכול להתפשט עד אין שיעור…"
מסביר הרב אייל ורד בספרו הנפלא על השפת אמת: "אם התורה מצווה עלי והחזקת בו, זה אומר שיש אצלי, בתוכי, כוחות חיים שיכולים להעניק כוח למי ש: "מטה ידו". כלומר, הקושי של אחי נגלה אלי ולי יש את היכולת לסייע לו.
מדרש מפורסם בספרא על פרשת בהר אומר כך:
"כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך – אל תניחנו שירד, למה זה דומה למשוי על גבי החמור עודנו במקומו אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו. ומנין אם החזקת בו אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזק? תלמוד לומר והחזקת בו. יכול אפילו אתה מפסידו לתרבות רעה? תלמוד לומר עמך. וחי עמך – חייך קודמים לחייו"
ישנו צורך משמעותי לסייע לאדם לפני שהוא נופל, מספיק אדם אחד אשר יכול לסייע בהקשבה, בעזרה וסיוע כדי לאותת לאדם שיש מוצא. לעומת זאת לאחר הנפילה, האתגר גדול הרבה יותר כפי שמציין המדרש:
"נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו".
בתוך המדרש ישנה נקודה נוספת, חשובה ביותר, המדרש מציין: "יכול אפילו אתה מפסידו לתרבות רעה…חייך קודמים לחייו" יש והאדם מתרגל לעזרה, לסיוע, מפתח בה תלות והופך להיות עצלן במובן המלא של המילה. מדובר במצב בלתי נסבל אשר חברה בריאה אינה יכולה לקבל, על כן הכרחי כי העזרה תהיה קודם כל לשקף לאדם את מקומו וכיצד הוא יכול להיות עצמאי. נדמה כי התורה מצווה ומדריכה לא רק את האדם המסייע, הרי ארבע פעמים התורה מתארת את האח- המך, הנוטה ליפול. ההדרכה מתייחסת גם לעני עצמו, לא לחינם המילה "אחיך" חוזרת על עצמה כ"כ הרבה פעמים בפרשה, לא לשווא התורה מדגישה: עמך"
האחריות על המצב המורכב מוטלת גם ואולי בעיקר על כתפיו של אותו אביון, הוא יכול להיעזר, להסתייע, אך ראשית לכל חובתו לוודא שהוא לא מתאהב במצב הזה בו הוא הופך להיות נתמך.
בעז"ה הלוואי ונזכה תמיד להיות מהנותנים!
שבת שלום!
