פרשת בחוקתי

פרשתנו פותחת ברצף ברכות הניתנות לעמ"י בזמן שישמרו את החוקים והמצוות שבתורה.

(ג) אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם: (ד) וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ: … (ז) וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב: (ח) וְרָדְפוּ֙ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֥ם לֶחָֽרֶב:

הברכות מציינות כאמור, שפע כלכלי, בטחוני, שלום שישרור לעתיד לבוא, אולם יש פסוק אחד שעורר בעיה לוגית מבחינה מספרית: "וְרָדְפוּ֙ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ…" תמהו הפרשנים שהיחס בין חמישה למאה אינו דומה ליחס בין מאה לרבבה, שהרי אם חמישה רודפים מאה, אזי אחד רודף עשרים, ואם כן הוי אומר שמאה אמורים לרדוף אלפיים ולא רבבה (=עשרת אלפים). על תמיהה זו, נרצה להביא מספר תשובות:

ראשית, שיטת רש"י:
חמשה מאה ומאה מכם רבבה – וכי כך הוא החשבון? והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה:
כלומר, לפי רש"י, הכח שיש לרבים הוא אכן לא פרופורציונלי לכח שיש ליחידים. הכח שיש לרבים שעוסקים בתורה אינו מכפיל את עצמו באופן זהה לכח שיש למעטים שעוסקים בתורה. ממילא, אם חמישה מצליחים לרדוף אחר מאה, אין זה אומר שמאה אמורים לרדוף אחרי אלפיים אלא יותר.

נעבור עתה לשיטת האונקלוס, כיצד הוא התמודד עם הבעיה בפסוק:
וירדפון מנכון חמשא למאה ומאה מנכון לרבותא יערקון ויפלון בעלי דבביכון קדמיכון לחרבא:
אם נשים לב, נראה שבפסוק כתובה המילה רדיפה פעמיים, אך בכל זאת אונקלוס אינו מתרגם באופן זהה את שתי הפעמים. בפעם הראשונה הוא אכן מתרגם "וירדפון", אך בפעם השנייה הוא כותב: "ומאה מנכון לרבותא יערקון". מדוע אונקלוס משנה, ומהי המשמעות של המילה יערקון?

שאלה זו, מפנה אותנו למקום אחר בתורה שגם שם יש בעיה לוגית, כך כתוב בפרשת האזינו:
אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם־לֹא֙ כִּי־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽה֖' הִסְגִּירָֽם:
הפסוק מתאר שבזמן פורענות יצליחו הגוים לפגוע בעמ"י רק בזכות הקב"ה. פגיעה זו גם היא לכאורה אינה הגיונית ביחס שלה שכן כתוב בפסוק: "ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה" ולכאורה היה צריך להיות ששניים יניסו אלפיים!

מעניין שכאן הפרשנים לא הקשו את שאלתם בדומה לפרשתנו. ונראה לומר, שיש הבדל בין רדיפה לבין מנוסה. כאשר חייל אחד רודף אחרי אחרים הוא צריך הרבה יותר כח, צריך להתאמץ יותר וכמות הפגיעה שלו מצומצמת, בדומה לחייל רגלי. אולם, יש כוחות של הצבא, שהם מצליחים בפחות מאמץ לפגוע ביותר אנשים, כמו כח ארטילרי, אווירי וכד' שאז הם מצליחים להניס הרבה יותר. דהיינו, האחד שרודף אכן אינו דומה לשניים שמניסים אחרים.

ידוע הסיפור במלחמת השחרור שהיה טיל בשם ה'דוידקה' שהיה בידי ישראל, אך הטיל לא עבד בכלל אלא רק עשה רעש גדול וחזק, והאויב הערבי היה בטוח שבידי ישראל נשק אדיר ובשל כך ברחו כל הערבים. זוהי דוגמא, שלהניס יותר קל ומשיגים יותר מאשר ברדיפה.

אונקלוס בפרשת האזינו מתרגם את המילה מנוסה = יערקון. מכאן נוכל להבין כיצד הוא פתר את הבעיה שבפרשתנו, פרשת בחוקתי, שכן בפעם הראשונה תרגם שחמישה ירדפו מאה, ובפעם השנייה ש"מאה מכם רבבה ירדופו" הוא לא תרגם במובן של רדיפה אלא במובן של מנוסה.

נסיים עם הסבר אחרון של רבינו בחיי המבאר את הפסוק על פי פשוטו:
ומאה חמשיות מכם רבבה ירדופו, והנה יבא החשבון מכוון ושוה, כי כשם שיש במאה עשרים חמשיות כן יש ברבבה עשרים פעמים חמש מאות, שהם מאה חמשיות. רצונו לומר, שמה שכתוב בפסוק שמאה רודפים רבבה אין הכוונה ל100, אלא הכוונה למאה חמישיות שנאמרו בתחילת הפסוק, כלומר, סה"כ מדובר כאן על 500. אם כן, מה שכתוב שחמישה שרודפים מאה, שהוא יחס של 1:20 הוא אותו יחס שכתוב בהמשך הפסוק, ששם נאמר שמאה ירדפו רבבה, כי חמש מאות שרודפים עשרים כל אחד, אכן רודפים 10,000.