בכתף ישאו | טל לוי רב בית הספר
תפקידם של בני לוי במדבר היה לשאת את כלי המשכן ממקום למקום. בעת החנייה היו פורקים ובעת המסע היו נושאים את הכלים. אולם הבדל היה בני לוי בעת המסע. בעוד בני גרשון ובני מררי נשאו את הכלים על העגלות, שתיים לבני גרשון וארבע לבני מררי, הרי שבני קהת לא זכו לעגלה אלא לכתפיים.
התורה עצמה מנמקת את ההבדל: "ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם, בכתף ישאו". כלומר, היות ובני קהת נשאו את כלי הקודש של המשכן ראוי היה שכלים אלו ינשאו על כתפי הלויים ולא על עגלות בקר. בשונה מבני קהת, בני גרשון ובני מררי נשאו את יריעות המשכן, הקרשים והאדנים ולכן יכלו לשאת אותם בעגלות.
משימה לא פשוטה הוטלה על בני קהת, לשאת את הכלים על הכתפיים. הכיצד הצליחו לשאת בעת מסע העם על כתפיהם את משקל הזהב של המזבח ויתר הכלים? על כך אמרו חז"ל: "נשא ארון את נושאיו". היה נס גדול שאותם בני קהת לא הרגישו את כובד נשיאת הארון, אדרבה, הארון הוא זה שנשא אותם.
מסביר הרב חנן פורת זצ"ל בספרו "מעט מן האור" את הרובד העמוק יותר של "נשא ארון את נושאיו" אין מדובר לממש נס מוחשי שהארון היה למעין "שטיח מעופף" עליו תפסו בני קהת "טרמפ" אלא לדעתו יש כאן רובד עמוק יותר וזה לשונו:
"דומה שחז"ל מבקשים לגלות לנו נס נסתר, שאינו נופל מכל הנסים הגלויים. בשעה שאדם נושא על כתפיו משא יקר ואהוב, הרי שעצם המשימה נוסכת בו כוחות גדולים, וליבו נושא את רגליו, להתגבר על כל המכשולים שלפניו, וזהו פשר "הארון הנושא את נושאיו".
שבת שלום
