המבט העמוק על הקללות והברכות בפרשת השבוע | אורי רוזנבלט מחנך כיתה ח'2
בפרשת השבוע נקרא את הברכות והקללות המופיעות בסוף חומש דברים. ידועה אימרת חכמים מדוע נקראות הקללות לפני ראש השנה? בכדי שתכלה שנה וקיללותיה. (מגילה ל"א ע"ב)
מצאנו גם ביטוי חוזר בדברי חכמים על מידת הטובה והפורענות: "מרובה מידה טובה ממידת פורענות" (אבות דר' נתן פרק ל' משנה ב'), אולם הדבר קשה לנו מאורך הפרשה העוסקת במידות אלו בפרשתנו, מידת ה'טובה' הכתובה בתורה בפרק כ"ח אורכת "רק" 14 פסוקים, ואילו מידת הפורענות והקללות בפרשה אורכת 52 פסוקים! לכאורה, היה על חכמים לומר הפך המשפט! אם כן, מדוע טרחו התנאים להדגיש כל אחד עם דוגמא שונה שמרובה דווקא מידת הטובה?
ננסה לענות על שאלה זו בשני אופנים. הראשון, מתייחס למה הוא אותו הטוב המבוקש ומדובר בתורה, בבחינת "וחנינא בני די לו בקב של חרובין מערב שבת לערב שבת" (חולין פ"ו ע"א), על מה האדם מתפלל? על בני, חיי ומזוני כפי שמציין אביי (מועד קטן כ"ח ע"א) כך שהאדם הרוצה בטובה, מבקש לחזור לתיאור הנביא על תקופת מלכות שלמה "איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" (מיכה ד' ד'), בשביל טובה כזו – לא נדרש תיאור ארוך, די לנו ב-14 פסוקים בכדי לומר את שעל ליבנו לבקש, הטוב שפשטות.
האופן השני, מוצג בגישת החסידות. התפישה של הקללות כפורענות אינה מדוייקת דיה, לעיתים נדמה כי בכדי שתרד טובה לעולם, מגיעה הפורענות לפניה, ובעולם הזה כיוון שאנו לא רואים את התמונה המלאה, אנו עדיין מברכים על הפורענות 'ברוך דיין האמת', אולם לעתיד לבוא נברך- 'הטוב והמיטיב' (ע"פ הגמ' בברכות דף ס' ע"א).
גם הרמב"ם בפירוש המשניות כותב על זו הדרך: "וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל… לפי שיש דברים רבים נראים בתחילתם טובים, ותהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה, מפני שאינו יודע סופה."
כלומר מדבריהם אנו למדים, שעל אף שכיום הסתכלותנו שמדובר בפסוקי 'קללות' ופורענות, עשויים להתברר הם בסופם דווקא כברכה ולא כקללה.
יה"ר שתתקבלנה כל תפילותינו ברצון, תכלה שנה וקיללותיה ותחל שנה וברכותיה.
