דבר תורה
ביטחון והשתדלות: בין יוסף לבין האדם המאמין | טל לוי רב בית הספר
במדרש על פרשת השבוע, חז"ל דרשו את הפסוק "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים" על יוסף. הם ביקרו את יוסף על כך שביקש משר המשקים "זכרתני" ו"הזכרתני", מה שהוביל להארכת מאסרו בשנתיים נוספות. השאלה שעולה היא: האם נאסר על האדם להשתדל להצלתו? הרי ישנו עקרון שאין סומכים על הנס.
הרמב"ם ב"מורה נבוכים" מסביר את עקרון ההשגחה הפרטית: השגחת ה' תלויה במידת דבקות האדם בו. ככל שהאדם מסיח דעתו מן האל, כך הוא מרחיק את השגחתו ומזמין לעצמו פגיעות. גישה זו מציעה תשובה לשאלת "צדיק ורע לו".
הרמב"ן מוסיף ומבאר כי בדורות קדומים לא פנו לרופאים אלא לנביאים. אולם, עם ירידת הדורות, פנייה לרופאים הפכה למקובלת. למרות זאת, הוא מבקר את אסא מלך יהודה שנאמר עליו: "וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים". לדבריו, אדם במדרגת ביטחון גבוהה אינו זקוק להשתדלות כזו.
החזון איש, לעומת זאת, מדגיש כי ביטחון אינו הבטחה שה' ימלא את משאלות האדם, אלא אמונה שהכול נעשה בהשגחה אלוהית, ללא מקרה בעולם.
יוסף נענש על כך שפנה פעמיים לשר המשקים. ר' שמעון שקאפ מסביר כי פנייה אחת נחשבת השתדלות לגיטימית, אך הפנייה החוזרת חשפה חוסר ביטחון גם בפעם הראשונה. עבור יוסף, בעל מדרגה רוחנית גבוהה, השתדלות זו נחשבה לפגם.
המסקנה העולה היא כי יש לאזן בין ביטחון בה' להשתדלות מעשית. הביטחון אינו תירוץ לעצלנות, אך גם השתדלות מופרזת עלולה להעיד על חולשה באמונה. כל אדם נדרש לעשות את חשבון עולמו ולמצוא את שביל הזהב בין השתדלות לביטחון.
דברים אלה, שמעתי מראש ישיבת כרם ביבנה, הרב מרדכי גרינברג שליט"א.
שבת שלום וחנוכה שמח!
