דבר תורה
ויחי יעקב או וימות יעקב – משמעות החיים של הצדיקים | רפאל דיין, רכז לימודי תנ"ך ומחנך כיתה ז'2
פרשת ויחי מתחילה במילים "ויחי יעקב". מקריאת תחילת הפסוק מובן לכאורה שאנו הולכים לדבר על חייו של יעקב, אך בפועל מקריאת הפרשה אנו רואים שמדובר דווקא על רגעיו האחרונים של יעקב. בדומה לכך ניתן לראות גם בפרשת חיי שרה, שם גם כן הפסוק מתחיל בחיים, אך בפועל מורה דווקא על המוות. דבר זה לא מובן, מדוע כל הפרשה הזו מתחילה במילה "ויחי" בשביל לתאר דווקא את מות יעקב? רש"י (ל"ט, ל"ג) שם לב שלאורך הפרשה לא נאמר לשון מיתה על יעקב וכך כתב "ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו: יעקב אבינו לא מת." רש"י הביא את הגמרא בתענית שאומרת בפשטות, מזה שלא נאמרה בפרשה לשון מיתה ברור שיעקב לא מת. ועדיין, על אף שלא נאמרה לשון מיתה, כל בר דעת מבין שכשכתוב בפסוק "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו (בראשית מ"ט, ל"ג)" מדובר על מיתת יעקב. רש"י בחר לעצור כאן ולא המשיך את דברי הגמרא, אך אם נתבונן בגמרא עצמה נראה שאמירה זו הייתה קשה גם לה: "אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא. [אמר לו: וכי לא ספדו, חנטו וקברו את יעקב?!]". על שאלה זו הגמרא משיבה ואומרת שמדובר על זרעו, כל עוד זרעו של יעקב בחיים כך גם הוא בחיים. על מנת להמחיש זאת אספר שבעבר יצא לי לעבוד כמה שנים עם ניצול שואה מבוגר. בהרבה מהפעמים שהייתי בא אליו הוא היה מקבל טלפון שבו הודיעו לו על נין חדש שנולד לו. כל טלפון כזה מאוד ריגש אותו. באחד מימי ההולדת שלו, המשפחה שלו ארגנה לו מסיבה מאוד גדולה שבה היו כל הילדים, הנכדים והנינים שלו. יום למחרת הוא אמר לי "דע לך שאתמול ראיתי את הניצחון הגדול שלי על הנאצים. הנאצים ניסו להרוג אותי ואף הצליחו להרוג הרבה מבני משפחתי, והנה היום אני מעל גיל 90 ומסביבי נמצאים מעל 150 צאצאים שלי". דברים אלו ריגשו אותי מאוד והבנתי מתוך זה את אותו המאמר בגמרא "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".
על אף דברים אלו, עדיין ניתן לראות שיעקב אבינו בעצמו אומר "הִנֵּה אָנֹכִי מֵת (בראשית מ"ח, כ"א)". הרמב"ן מביא עוד ראיות נוספות שבאמת רואים את עניין המיתה בפרשתנו. על כך הרמב"ן אומר שכל עניין המדרש שאומר שיעקב אבינו לא מת בא לומר לנו "שנפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים" – הכוונה שכל צדיק שעשה משהו בעולם שמו קיים בין האנשים החיים. בדברים אלו יש אמת מאוד גדולה. אם נשים לב היו הרבה אנשים חכמים בעולם, חלקם נזכרים עד היום וחלקם נשכחו, אבל התופעה שבה אנשים יושבים, לומדים ודנים בדברי החכמים כאילו הם חיים, היא תופעה שקיימת דווקא בלימוד תורת חכמי ישראל. נשים לב שבלימוד אנו אומרים "ר' עקיבא אומר", אביי אומר ולעומתו רבא אומר אחרת וכן על זה הדרך. כל זה בלשון הווה כאילו הם כאן איתנו. ובעצם לימוד התורה שלנו חי יחד עם אותם החכמים. נראה שזהו פשט המדרש. אם עד היום אנו מדברים על האבות הקדושים ומספרים את סיפורם כאילו הם חיים אז באמת הם כאילו חיים, משום שסיפורם חי אצלנו.
אגב הדברים אזכיר ואומר כאן שאותו ניצול עליו סיפרתי, נפטר לפני כחודש בגיל 101 שסביבו היו כל צאצאיו. הלוואי שנזכה כולנו.
