פרשת משפטים תשפ"ה

התורה כבסיס לחברה מתוקנת | רפאל דיין, רכז תנ"ך ומחנך כיתה ז'2

התורה כבסיס לחברה מתוקנת | רפאל דיין, רכז תנ"ך ומחנך כיתה ז'2

לאורך הפרשיות האחרונות נחשפנו לבנייתו של עם ישראל כעם וכאומה. בתחילת הדרך עם ישראל שהיה עם של עבדים עבר מסע שלם עד רגע השיא של מתן תורה. מיד לאחר מתן תורה עם ישראל צווה על הקמת מזבח מאבנים שלמות – "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה־לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת־עֹלֹתֶיךָ וְאֶת־שְׁלָמֶיךָ אֶת־צֹאנְךָ וְאֶת־בְּקָרֶךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ׃ וְאִם־מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה־לִּי לֹא־תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ׃ וְלֹא־תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל־מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא־תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו׃" מיד לאחר מכן אנו רואים רשימת חוקים משפטיים בין בני האדם. ויש לשאול אחרי מעמד התורה, מדוע יש ציווי לעשות מזבח אבנים ועוד יותר לא מובן מדוע מיד לאחר מכן אנו פשוט רואים רשימה ארוכה של חוקים ומשפטים. האם יש קשר בין הדברים הללו?

הרש"ר הירש כתב שישנו קשר הדוק בין החוקים לציווי על הקמת המזבח. על פי הרש"ר הירש בפסוקים אלו המדברים על הקמת המזבח מסתתרים שני דברים הרומזים על הצורך בחברה מתוקנת:

1. חברה המתקיימת ברוח הצדק והאנושיות דבר הנרמז מכך שחרב ההורגת מחללת את המזבח.

2. חיזוק כל יחיד ויחיד ברוח המוסריות, דבר הנרמז מהמילים "אשר לא תגלה ערוותך עליו".

את הקישור בין השניים הרש"ר הירש עושה מכך שכתוב בתחילת הפרשה שלנו "ואלה המשפטים". ו' החיבור באה לקשר בין הפסוקים הקודמים לבין הפסוקים הבאים המדברים על חברה אנושית מתוקנת. חברה מוסרית יכולה להתפתח רק כאשר יש חוק ומשפט. כאשר האנשים ישמרו על החוק וינהגו בצורה מכבדת אחד כלפי השני, רק אז נוכל להקים את מזבח האבנים המסמל את הרחקת החרב והאלימות. זוהי גם הסיבה שהמשפטים הללו קודמים לכל פרשיות המשכן הכתובות בספר ויקרא. אך אם נשים לב כל המשפטים הכתובים כאן לא משתווים לא באורכם ולא ברמת הפירוט שלהם לכפי שהם מופיעים בסופו של דבר בהלכה הפסוקה. אם אנו רוצים להקים חברה מתוקנת מדוע התורה לא פירטה כבר כאן את כל החוקים ואת כל הפרטים של בן אדם לחברו הנצרכים להקמת אותה חברה?

בשביל להמחיש את גודל הפער בין הכתוב בתורה לבין הדינים הידועים לנו, יש להתבונן ולראות שרק בגמרא יש לנו שלוש מסכתות מאוד מאוד ארוכות המדברות על דינים אלו. המסכתות הן: בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. (במקור הן היו מסכת אחת ארוכה שנקראה מסכת 'נזיקין'). וכמובן מעבר לגמרא יש לנו את טור חושן משפט יחד עם דברי הראשונים והאחרונים שמדברים באריכות רבה על החוקים הללו.

אם לתורה כל כך חשוב שנקים חברה מתוקנת, מדוע התורה לא פירטה את כל הדינים הללו כבר בפרשת השבוע שלנו?

רש"י כתוב על המילים "אשר תשים לפניהם" "אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה: לֹא תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לוֹמַר, אֶשְׁנֶה לָהֶם הַפֶּרֶק וְהַהֲלָכָה ב' אוֹ ג' פְּעָמִים, עַד שֶׁתְּהֵא סְדוּרָה בְּפִיהֶם כְּמִשְׁנָתָהּ, וְאֵינִי מַטְרִיחַ עַצְמִי לַהֲבִינָם טַעֲמֵי הַדָּבָר וּפֵרוּשׁוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם – כְּשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ וּמוּכָן לֶאֱכֹל לִפְנֵי הָאָדָם."

הרש"ר הירש מתייחס לדברי רש"י ומבאר שכוונתו של רש"י היא ממש כפשוטו שיש את הדינים הארוכים והסבוכים ויש את הנקודות העיקריות ('כשולחן ערוך לפניהם'). נקודות אלו באות להזכיר לנו את כל הדינים והמשפטים ששמענו בצורה ארוכה בעל פה. רק אדם ששמע את הכל בעל פה יוכל להבין את הדינים הקצרים ועל ידי כך לזכור איך להקים חברה מתוקנת. אך אדם שלא שמע את הכל ודאי שלא יצליח להבין את עומק המשפטים ואת כל פרטיהם. ובעצם יש לנו כאן שני יסודות מאוד חשובים:

1. הצורך בחברה מתוקנת.

2. את התורה ניתן להבין באמת רק על ידי התבוננות בתורה שבעל פה.

החיבור של שני היסודות הללו חשוב. דווקא כאן אחרי קבלת התורה הקב"ה בא להבהיר לנו את חשיבות התורה שבעל פה ועוד יותר עד כמה התורה שבעל פה נצרכת בשביל שבאמת נבנה אומה מתוקנת שמצליחה לשלב גם חיי רוח וגם חיי מעשה.

שנזכה בעזרת ה' להבין את התורה שבעל פה ומתוך השילוב של התורה עם חיי המעשה נזכה להקים חברה מתוקנת.

שבת שלום