דבר תורה
"כולו הפך לבן, טהור הוא" | מה עושים כשהכל לבן?!
פרשת תזריע עוסקת בדיני נגעי צרעת, ובמרכזם – התהליך שבו הכהן בודק את הנגע ומכריע אם האדם טמא או טהור. ככלל, נגע קטן עשוי להוביל לטומאה, אך באופן מפתיע – כאשר הנגע מתפשט על פני כל הגוף, האדם דווקא טהור.
חז"ל והפרשנים התקשו בהבנת דין זה. הכלי יקר רואה בו רמז לתהליך גאולה: כאשר הרוע מתפרץ במלוא עוזו, אין ברירה אלא להתעורר. כמו אדם שחלה בכל גופו ומבין את חומרת מצבו – כך גם דור שכולו חייב עשוי לשוב בתשובה דווקא מתוך השפל המוחלט.
המהר"ל (נצח ישראל לה) מרחיב את הרעיון: כאשר הכול מקולקל – מתחיל תהליך של בריאה חדשה. לכן "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב".
הנצי"ב מוולוז'ין מציע כיוון נוסף: בתחילה, הצרעת באה כרמז עדין – "לחישה" מהקב"ה. אך אם האדם מתעלם, והנגע פושה כולו – אין עוד צורך באזהרה. טומאתו כבר גלויה לעין כל. לכן נאמר "וטיהר את הנגע" – לא את האדם. זהו סימן לאובדן כושר התשובה.
עם זאת, אם מופיע לפתע "בשר חי" – אות להתעוררות פנימית. כעת, דווקא על-ידי טומאה וכפרה, ייתכן תיקון.
ולבסוף, על פי הגמרא (סנהדרין יז), אם כל הסנהדרין פוסקים לחובה – פוטרים את הנאשם. אולי גם כאן, כשאין רואים באדם שום נקודת אור – ייתכן שהבדיקה עצמה פגומה, ולכן הוא טהור.
