רבי עקיבא מזהה ומוביל תהליכים | מאמר המערכת
ל"ג בעומר, היום ה-33 בספירת העומר, מצוין בשמחה בקרב עם ישראל. ביום זה אנו מפסיקים לנהוג במנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא שמתו בימי הספירה.
אך מהי באמת הסיבה לשמחה? הרי לכאורה, כפי ששאל רבי חזקיה די סילוה בספרו "פרי חדש", מה טעם יש לשמוח על כך שפסקו מלמות, אם בסופו של דבר "כולם מתו ולא נשאר אחד מהם"?
התשובה לכך מבוססת על הבנה עמוקה של דרכו המיוחדת של רבי עקיבא. כאשר תלמידי רבי עקיבא מתו, העולם היה שמם מתורה, עד כדי חשש ש"עתידה תורה שתשתכח מישראל". אולם רבי עקיבא לא התייאש. הוא עשה מעשה – הלך לרבותינו שבדרום ולימד חמישה תלמידים חדשים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, "והם הם העמידו תורה".כל תורה שבעל-פה שבידינו כיום – המשניות, התוספתאות ומדרשי ההלכה – כולם הגיעו מרבי עקיבא דרך אותם תלמידים. על תקומה מופלאה זו של עולם התורה אנו שמחים בל"ג בעומר – היום שבו סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הגדולים, שקיימו את שרשרת המסורת והרביצו תורה ברבים.יש כאן מסר עמוק לחיים: רבי עקיבא מלמד אותנו לראות תהליכים בחיים, שלוקחים זמן וצריכים סבלנות. אין להתמקד ברגע הספציפי והממוקד של הקושי, אלא לראות את התמונה הרחבה יותר, את ההמשכיות ואת האופטימיות. כך היה גם כשניחם את חבריו בסיפור הידוע מסוף מסכת מכות, כשראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים הם היו בוכים והוא היה צוחק משום שהוא היה רואה את נבואת זכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" ולבסוף אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו" – כך גם ל"ג בעומר מלמד אותנו שאחרי החורבן יש תקומה, ואחרי המשבר יש התחדשות.
שבת שלום!
