דבר תורה – ארבע מידות בעזרה לזולת
והחזקת בו | נריה כהן, מנהל בית הספר
בשבת נלמד את הפרק החמישי במסכת אבות, ונפגוש בו טיפוסים מסוגים שונים – "ארבע מידות בתלמידים", ארבעה טיפוסים וסגנונות של לומדים, "ארבע מידות בנותני צדקה", "ארבע מידות בדעות", "ארבע מידות באדם" ועוד. בפרשיות בהר-בחוקותי שנקרא השבת נגלה כי יש גם ארבע מידות בעזרה לזולת, ארבעה טיפוסים שונים בשאלת היחס למצוקתו של האחר.
הטיפוס הראשון הוא הטיפוס השמח לאיד, האדם שכאשר הוא פוגש את החבר במצוקתו – הוא מחפש כיצד יוכל דווקא להזיק ולהחמיר את המצוקה. עם ישראל הם רחמנים בני רחמנים, וכנגד טיפוסים כאלה התורה כמעט ואינה מזהירה, אבל אפילו הטיפוס הזה נרמז בפרשתנו. בעקבות התיאור בפרשה של אדם הנמכר לעבדות לגוי והשאיפה לגאול אותו מעבדותו, אומרת הגמרא במסכת קידושין כמובן מאליו שאין להניח לו להיטמע כיוון שזה כמו "לדחות אבן אחר הנופל", לזרוק אבנים על מי שכבר נכשל ונפל.
הטיפוס השני הוא הטיפוס האדיש, וזו אולי הקבוצה הגדולה ביותר באנושות לצערנו. גם כנגד זה הוזהרנו באחת הפרשיות הקודמות "לא תעמוד על דם רעך", ציווי שפירשו והרחיבו חז"ל כנגד כל סוג של אדישות לגורל הזולת.
דבר תורה – ארבע מידות בעזרה לזולת
והחזקת בו | נריה כהן, מנהל בית הספר
בשבת נלמד את הפרק החמישי במסכת אבות, ונפגוש בו טיפוסים מסוגים שונים – "ארבע מידות בתלמידים", ארבעה טיפוסים וסגנונות של לומדים, "ארבע מידות בנותני צדקה", "ארבע מידות בדעות", "ארבע מידות באדם" ועוד. בפרשיות בהר-בחוקותי שנקרא השבת נגלה כי יש גם ארבע מידות בעזרה לזולת, ארבעה טיפוסים שונים בשאלת היחס למצוקתו של האחר.
הטיפוס הראשון הוא הטיפוס השמח לאיד, האדם שכאשר הוא פוגש את החבר במצוקתו – הוא מחפש כיצד יוכל דווקא להזיק ולהחמיר את המצוקה. עם ישראל הם רחמנים בני רחמנים, וכנגד טיפוסים כאלה התורה כמעט ואינה מזהירה, אבל אפילו הטיפוס הזה נרמז בפרשתנו. בעקבות התיאור בפרשה של אדם הנמכר לעבדות לגוי והשאיפה לגאול אותו מעבדותו, אומרת הגמרא במסכת קידושין כמובן מאליו שאין להניח לו להיטמע כיוון שזה כמו "לדחות אבן אחר הנופל", לזרוק אבנים על מי שכבר נכשל ונפל.
הטיפוס השני הוא הטיפוס האדיש, וזו אולי הקבוצה הגדולה ביותר באנושות לצערנו. גם כנגד זה הוזהרנו באחת הפרשיות הקודמות "לא תעמוד על דם רעך", ציווי שפירשו והרחיבו חז"ל כנגד כל סוג של אדישות לגורל הזולת.
הטיפוס השלישי הוא הטיפוס שלא רק שאינו משליך אבנים, אלא גם לא ממשיך בדרכו למראה אדם שנפל, אלא עוצר, מושיט יד ומסייע לו. עשרות מצוות מנחות אותנו לגמילות החסדים הזו – החל ממתנות עניים ודרך איסורי הריבית בפרשתנו. נראה כי הקב"ה מנחה אותנו, הן בסיפורי התורה והן במצוות התורה – להיות מעורבים, לצאת מהאדישות, להיות אמפתיים ואיכפתיים.
אך התורה לא עוצרת כאן, ובפרשתנו אנו פוגשים, לפחות ברמז, גם טיפוס רביעי ואידאלי. וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ. כאשר חברך כושל, מתחיל ליפול למטה – "והחזקת בו". את שתי המילים הללו מסביר רש"י כך –
אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד (=משעה שהוא מתחיל ליפול).
למה זה דומה? למשאוי שעל החמור. עודהו (=כאשר הוא עדיין) על החמור – אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ – חמשה אין מעמידין אותו.
לאדם שנפל – צריך לעזור. צריך לחבוש את פצעיו ולסייע לו לקום. אך אם נזהה בזמן את החבר שעומד ליפול, רגע לפני – יהיה הרבה יותר קל ופשוט למנוע את הנפילה. כמו במשל שמביא רש"י – כשיש משא כבד על גג רכב – מאוד קל ללכת לצד הרכב, וביד אחת למנוע החלקה ונפילה של המשא. אך אם נפל המשא – הרבה יותר קשה להעמיס אותו מחדש. העיקרון הזה נכון בהעמסת משאות, בעזרה לאדם שנפל, ברפואה מונעת ובהקשרים רבים אחרים.
התורה מרחיבה מאוד ומקדמת אותנו שנהיה לכל הפחות "הטיפוס השלישי", שלא נעמוד על הדם, שנהיה רגישים לקשייו של הזולת, ושנהפוך להיות גומלי חסדים. אבל גם כשאנו יוצאים מהאדישות
התורה לא עוצרת כאן אלא אומרת לנו – אפשר יותר, תכוונו גבוה יותר! אפשר להרחיב את הרגישות שלנו כך שנזהה מוקדם את הקושי של החבר – עוד לפני שהוא התממש. זו גם המעלה המוסרית הגבוהה יותר, אבל גם – כמו שהראה רש"י – האפשרות הקלה יותר!
