הברכה שבשיגרה | נתנאל זוהר, מנהל חטיבת הביניים
פרשתנו פותחת בציווי על אהרון להדליק את המנורה בכל יום: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". פסוק לאחר מכן התורה מציינת: "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן". תמהו המפרשים מדוע התורה צריכה לציין זאת שעשה אהרון כאשר אמר לו משה, וכי יעלה על הדעת שאהרון יעשה שלא כאשר אמר ה' אל משה?! מסביר רש"י: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". כלומר, עצם העובדה שאהרון בכל יום ויום, באופן שגרתי לא חשב לרגע אולי להדליק את המנורה באופן שונה, מסביר לנו מדוע התורה מדגישה זאת. אנו נמצאים בדור שתמיד מחפש את הריגוש, החידוש, את ה"חשיבה מחוץ לקופסה", באה התורה ומלמדת אותנו שגם לדרך העקבית, לשגרה יש מקום גדול של ברכה. המסגרת הקבועה, גם אם היא קצרת מועד, כמו זו של הדלקת נרות, יש בה הרבה שבח.
על דרך זה, מפורסמים הם דברי המדרש בו דנו החכמים על הפסוק היסודי והמקיף ביותר בתורה וכך נאמר שם:
"בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל, והוא: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר, והוא: ואהבת לרעך כמוך. ר' שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר, והוא: את הכבש האחד תעשה בבוקר." רבים תמהו מה פשר דעתו של ר' שמעון בן פזי. לפי דברינו, הדברים הם אמת לאמיתה. יש ערך עליון להתמדה, לעשות את הדברים יום אחר יום, באופן שיטתי וקבוע.
אנו נמצאים לפני ימי החופש הגדול, מוטב יהיה לנו לאמץ סדר יום קבוע, גם אם מדובר בדברים הכי קטנים ושלוקחים מעט זמן, לעצם הקביעות ישנה חשיבות גדולה.
שבת שלום!
