תלמידי בית הספר מראיינים את הצוות החינוכי
והפעם ראיון עם רפאל איש שלום, מנהל החטיבה העליונה
מראיינים: יאיר זיסר ומאור טנצר בהדרכת המורה ליאורה פרל
מדוע נקראת בשמך?
כשאמא שלי היתה בהריון איתי, זה היה הריון בסיכון. עד הלידה לא ידעו באיזה מצב התינוק (אני) יהיה. בבית החולים, סמוך ללידה, אמא שלי חלמה חלום, בו קיבלה מעין מסר שהתינוק ייצא בריא ושלם ושהשם שלו יהיה רפאל. בעקבות חלום זה קיבלתי את השם רפאל חיים. רק אחרי שנולדה ביתי הבכורה וקראנו לה נעם, הוריי סיפרו לי שתכננו לקרוא לי נעם, ואת הסיבה שקראו לי בשמי.
איזה ילד היית (שובב / רציני / שקט…)?
הייתי ילד שובב ואהבתי לעשות שטויות, אבל תמיד זה היה ברוח טובה, ואח"כ סידרתי את הדברים עם ההורים והמורים.
איפה גדלת בילדותך?
גדלתי בירושלים, בהתחלה בשכונת בית וגן, ובהמשך בשכונת רמות.
באילו משחקים שיחקת בילדותך?
שיחקנו הרבה פינג פונג וכדורסל.
מה היו התחביבים שלך כשהיית ילד ונער?
שחיה וריצה, נגינה בפסנתר ובגיטרה.
האם אתה יכול לספר על חוויה מיוחדת מילדותך?
היתה שנה שירד בה שלג בירושלים בכמות גדולה מאד. זו היתה חוויה בלתי נשכחת, מאד שמחנו שאנחנו ירושלמים וחווים את השלג הזה.
איזה אירוע בילדותך (אישי או כללי) השפיע עליך ביותר?
כשהייתי בכיתה י' היתה תקופה של הרבה פיגועים בירושלים, עם נפגעים רבים. הפיגועים היו באוטובוסים, במדרחוב ובמרכז העיר. זו היתה תקופה מאד קשה, הרגשנו מאד מאויימים ולא בטוחים. באותה תקופה למדתי בישיבה בחשמונאים, ובכביש בו נסענו היו הרבה ארועי טרור. משהו בער בי והרגשתי שאני יכול לעשות משהו משמעותי.
יחד עם חברים, יצאנו בערב למקום הפיגוע (יום או יומיים אחרי) עם דגלים, נרות וגיטרות. בפעולה הזאת בעצם החזרנו אנשים לרחובות ולמרכזי הקניות. אני זוכר שצילמו אותנו לעיתונות, להראות את בני הנוער הפעילים שנפגשים, שרים ומכילים את הכאב. באותה תקופה גם לא יכולנו לנסוע לישיבה בכביש הרגיל, והנסיעה בכביש החלופי נמשכה למעלה משעה (במקום עשרים דקות). ארגנו הפגנה ודרשנו שיעשו פעולות לשיפור הביטחון באותו כביש. שלחתי מכתבים לראש הממשלה, לרמטכ"ל ולשר הביטחון. המסר היה שלא ייתכן שאנחנו לא יכולים לנסוע בכביש מרכזי, דרשנו שיהיה ביטחון. אחרי תקופה הגיעו לאותו כביש כוחות צבא, הוקם שם מחסום חדש והביאו שלושה טנקים. הארוע הזה ממש עיצב אותי. הוא גרם לי להבין שלמרות גילי הצעיר, יש לי יכולת לשנות ולהשפיע.
מה רצית (כילד) להיות כשתהיה גדול?
מאז ומתמיד רציתי להיות איש חינוך, הרגשתי שזה מה שמתאים לי. הייתי פעיל במש"צים ובהדרכה, ולא היה לי ספק שאהיה מורה.
אילו ערכים מרכזיים ספגת בילדותך בבית ההורים?
שליחות – גדלתי בבית של שליחות. ההורים דיברו הרבה על עשיה משמעותית. אבא שלי היה איש חינוך וגם עסק בעשיה ציבורית (הקים ארגונים למען החברה הישראלית) ואמא שלי, כעובדת סוציאלית, עזרה להרבה אנשים.
שלום – שם המשפחה שלנו הוא איש שלום. אני הולך עם השם הזה ומרגיש שזה חלק מהשליחות, לעשות כל דבר בדרכי שלום.
אילו מקצועות הכי אהבת ללמוד בבית הספר?
אהבתי מאד את חוגי הנגינה והאמנות, פחות אהבתי את הלמידה השיגרתית. אהבתי יותר להיות פעיל ובעשיה.
גם היום אני מאמין שבתיכון, בנוסף ללימודים, חשוב מאד לעסוק בדברים נוספים ובעשיה חברתית.
האם זכור לך מורה שהשפיע במיוחד עליך ועל חייך?
הרב יוני ברלין, המנהל בישיבת "נר תמיד" בחשמונאים. תמיד המשרד שלו היה פתוח והוא נתן תחושה שאפשר לבוא אליו ולשתף בכל עניין. והרב יוסי לבנוני, שלימד אותנו גמרא בעומק ובעיון, ברמה מאד גבוהה. הוא הגיע עם המון אהבה לגמרא והדביק אותנו.
עם איזו דמות מן העבר (מהתנ"ך או מההסטוריה) היית שמח להיפגש?
דוד המלך. הוא מסמל אדם שחזר בתשובה. האדם נברא כדי לעבוד ולתקן את העולם (בניגוד למלאכים שכבר מושלמים), לפעמים האדם חוטא ויש לו אפשרות לעשות תהליך של תשובה. דוד המלך מלמד אותנו שאנחנו לא מושלמים, מכירים בחסרונות של עצמינו ותמיד שואפים להתקדם.
מהו החג האהוב עליך ביותר?
חנוכה. זהו חג שיש בו הרבה משפחתיות. כל יום יש הדלקת נרות, זהו חג כיפי ומשמח.
מהו המאכל האהוב עליך ביותר?
פסטות.
האם יש ספר שקראת והשאיר עליך רושם?
"האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל. הוא היה ניצול שואה שטיפל בהמון אנשים ויצר מחקר מאד גדול בפסיכולוגיה. כל המשפחה שלו נרצחה והנאצים שרפו מול עיניו את המחקר הגדול שלו שהקדיש לו את כל חייו. היו לו את כל הסיבות לוותר על החיים. הוא ניסה להבין איך שני אנשים שחוו את אותה חוויה (מחנה השמדה), בוחרים בחירות שונות: אחד עושה הכל כדי לשרוד ואחד בוחר למות. הוא הגיע למסקנה שכשיש לאדם מטרה גדולה שהוא מציב לעצמו ושלמענה הוא חי, הוא יכול לשאת הכל.
לאיזה מקום בארץ אתה קשור במיוחד?
מקום שמאד מרשים אותי ומיוחד בעיניי הוא ההרודיון. זהו הר ענק שהורדוס בנה, היו לו עשרות אלפי עבדים שעסקו בבניית ההר.
ספר לנו מעט על התחביבים שלך כיום.
היום אני לא תמיד מספיק לעשות את מה שאני אוהב.
אני מקווה למצוא זמן ולחזור לריצה ולנגינה.
איזה שיר אהוב עליך במיוחד?
השיר "מחכה" שריטה כתבה את מילותיו, ועידן רייכל הלחין ("יום אחד זה יקרה…")
זה שיר מאד אופטימי.
אם לא היית עוסק בחינוך, באיזה תחום היית עוסק?
ארכאולוגיה. זהו תחום שמאד מעניין אותי, ואני גם משתדל להעביר את זה לילדים שלי. יש לנו מנוי בחפירות של עיר דוד, וכל חופש אנחנו הולכים לסינון עפר מהר הבית ומעיר דוד. הם כבר מצאו מטבעות, שיניים של פרות שהוקרבו וחלקים מבתים בירושלים שנשרפו.
לסיום, מה אתה רוצה לאחל לתלמידים?
אני מאחל לכם שבנוסף להשקעה בלימודים, תהיו עסוקים גם בעשיה חינוכית,
חברתית וערכית, ותרגישו שאתם חלק משמעותי ותורמים בתחומים שונים.
