דבר תורה
"ואת כל רכושם אשר רכשו" – מה מלמד הרכוש על דרכו של אברהם? | המורה בעז לוריא, רכז שכבה י'
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:
בשני מקרים שונים אברהם מקבל מתנות ממלך. פעם אחת מפרעה כמתואר בפסוק. הפעם השניה לאחר מלחמת המלכים שבסיומה מלך סדום פונה לאברהם ומציע לו את כל רכוש סדום:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:
באופן מפתיע אברהם מסרב בתוקף להצעתו של מלך סדום:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
מדוע אברהם אינו חושש להתעשר מהמתנות של פרעה ולעומת זאת הוא מסרב בתוקף להתעשר באמצעות רכוש סדום?
על מנת לענות לשאלה זו נתבונן במושג "רכוש" המופיע בפרשתנו מספר פעמים בהקשרים שונים.
כבר בתחילת הפרשה נאמר:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:
כאשר מתבוננים בפסוק המתאר את מי ומה לקח אתו אברהם כאשר יצא לארץ כנען קשה להתעלם מהדמיון לפסוק מסוף פרשת נח המתאר את יציאת תרח לארץ כנען:
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן
הפסוקים כאמור דומים בעיקר בהרכב האנשים היוצאים לארץ כנען אולם אחד ההבדלים הבולטים ביניהם הוא לקיחת הרכוש. כאשר תרח יוצא מאור כשדים לא מוזכר שהוא לוקח אתו את רכושו לעומת אברהם והבאים עמו הלוקחים עמם "ואת כל רכושם אשר רכשו".
רבי יוסף בכור שור עומד על ענין זה ומבאר:
ואת כל רכושם אשר רכשו וגו'. כי היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הקדוש ברוך הוא כמו שאומר: אלך עתה ומקצת אשר לי, ואם יעשה לי כאשר אמר טוב – הדבר, אשלח בשבילו המותר, ואם לאו אחזור, אלא הכל הוליך עמו, כי היה בטוח בהקב"ה שהוא אומר ועושה.
רבי יוסף בכור שור מבאר שלקיחת הרכוש מסמלת עקירה מוחלטת וכאשר אברהם לוקח עמו את רכושו הוא מסמל בזה את בטחונו המוחלט בקב"ה ובדרך בה הוא מוליך אותו.
מדברי רבי יוסף בכור שור אנו למדים שהמקום בו נמצא רכושו של האדם מעיד על שייכותו למקום.
על פי עיקרון זה ניתן לבאר את הדגש על ענין הרכוש בכמה מקומות נוספים בפרשה.
במלחמת המלכים מתואר כיצד ארבעת המלכים שובים את אנשי סדום:
וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:
ראוי לשים לב שלמרות שגם אנשי סדום נלקחו בשבי כפי שמתואר בהמשך שאברהם משיב את הנשים והעם וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם בתהליך השביה מוזכר רק הרכוש.
על פי העיקרון של הבכור שור הענין מובן. מטרת השביה הייתה עקירה מוחלטת של סדום ועמורה ולקיחת הרכוש מסמלת זאת.
גם כאשר הפסוקים מתארים את השבת סדום ורכושם על ידי אברהם הרכוש מוזכר ראשון:
וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:
נראה שהעיקרון המציג את מקום הרכוש כמסמל את השייכות חוזר על עצמו שוב בברית בין הבתרים בה הקב"ה מבטיח לאברהם: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
הפרשנים בארו הבטחה זו כשכר על עבודתם של בני ישראל אולם על פי העיקרון של הבכור שור ניתן לפרש שהבטחה זו נועדה להבהיר שיציאת מצרים תהיה ניתוק מוחלט של עם ישראל מכל קשר למצרים, עיקרון שהופך לצווי על המלך לא להשיב את העם מצרימה.
על רקע הדברים הנ"ל יש לעיין בדו שיח שבין אברהם למלך סדום. מלך סדום מבקש: תן לי הנפש והרכוש קח לך.
בקשה זו נראית ממבט ראשון סבירה על רקע מצבו העגום של מלך סדום וחובתו הגדולה לאברהם אולם היא תמוהה ביותר. מלך סדום אמנם חייב הרבה לאברהם אולם הוא נדרש גם לשקם את סדום. כיצד יוכל לעשות זאת אם אברהם יעביר לאחריותו בחזרה את כל אנשי סדום וישאיר אצלו את כל הרכוש?
אם נלך בדרכו של הבכור שור ניתן אולי לבאר באופן הבא:
מלך סדום פונה לאברהם ומבקש תן לי הנפש והרכוש קח לך
השימוש של מלך סדום ביחס לאנשיו "הנפש" מזכיר את הפסוק בתחילת הפרשה:
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן ורש"י שם מבאר: שהכניסן תחת כנפי השכינה. ומכאן שכאשר מלך סדום מבקש להמשיך לשלוט בנפש הוא למעשה מבקש להבהיר לאברהם שלמרות שהוא זה שאמור לשלוט כעת באנשי סדום הוא לא מעונין בהשפעתו הרוחנית של אברהם – את הנפש תן לי.
לעומת זאת ביחס לרכוש אומר מלך סדום והרכוש קח לך ייתכן ויש בזה הזמנה לאברהם להצטרף לסדום. לקבוע את רכושו בסדום ולהיות אחד מאנשי סדום כפי שבחר להיות בן אחיו לוט.
כעת מובן מדוע אברהם שלא חשש לקחת מתנות מפרעה מתנגד כל כך להצעתו של מלך סדום "והרכוש קח לך".
לקיחת המתנות מפרעה אינה מהווה ניסיון לחבר את אברהם לתרבות מצרים ולכן אברהם מוכן לקבל מתנות מפרעה. הצעתו של מלך סדום מהווה ניסיון לצרף את אברהם לתרבותה של סדום כפי שלוט הצטרף ולזה כמובן אברהם מסרב בתוקף.
