דבר תורה
פרשת חיי שרה – שימור העבר לצורך ראיה לעתיד |
ליאור פוקס, רכז לשון ומורה לאנגלית
דבריי מתבססים על דבריו של הרב זאב קרוב זצ"ל.
פרשתנו עוסקת בשני עניינים מרכזיים:
האחד – מאמציו של אברהם לרכוש חלקת קבר עבור שרה והשני – המשך הדור דרך יצחק ורבקה.
לגבי קבורת שרה ראוי לשאול כמה שאלות:
מדוע אברהם טורח כל כך בעניין? האם היה שקוע באבלו עד שביקש להשקיע את כל חייו בטיפוח קברה? מדוע מוותר על הצעת בני חת לקבור את שרה עם מתיהם? הרי שרה מתה, ומה זה משנה היכן ייקבר גופה?
מקריאה של הפרשה אפשר אולי להבין את היחס שלנו לקבורת מתים. כל כך הרבה מקרים בארץ שאופפים את הרצון לא לפגוע ולא לחלל קברי ישראל.
אומנם שמצד שני, בהמשך אנו רואים בפרשה כי אברהם אינו שוקע באבלו וממשיך לחיות, מחתן את בנו ואף מתחתן ומוליד ילדים נוספים.
הפסוק אומר: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (כ"ג, ב) הוא סופד לשרה ורק אז מתפנה לבכות.
ממעשיו אנו לומדים את היחס הנכון לחיים ולמתים. החיים הם אינם רק הנשימות שאנו נושמים אלא המשמעות הערכית של חיינו והרושם שאנו מותירים בעולם בחיינו, ולכן "צדיקים במיתתן נקראו חיים", מצד אחד אנו מחוייבים לבכות ולהתאבל על המת, אך לא על אובדנו המוחלט, שהרי אנו מאמינים בהמשכיות חייו בעולם שכולו טוב.
מיד לאחר קבורת שרה, התורה מספרת על שליחות אברהם למצוא אישה ליצחק.
כלומר, אחרי שאברהם דואג לעבר, הוא פונה אל העתיד – לדאוג להמשך הדרך.
שליחותו של אליעזר ללכת "אל ארצי ואל מולדתי" ולמצוא אישה שראויה ליצחק מלמדת על חשיבות הבחירה בחינוך ובערכים:
אברהם רוצה כלה לביתו שתהיה נדיבה, מוסרית ובעלת אמונה – ולכן רבקה נבחנת במעשה החסד שלה. בכך הוא ממשיך את המסורת והערכים של בית אברהם – חסד, אמונה ואחריות.
שני הסיפורים מגלמים את הרעיון של המשכיות הדורות:
קבורת שרה מסמלת כבוד לעבר, לשורשים ולמסורת מתוך הבנה שהדור הבא נבנה מתוך חיבור לזהות ההיסטורית שלו, ובנוסף, נישואי רבקה ויצחק מהווים תקווה לעתיד והעברת הערכים מדור לדור.
באופן לא מקרי, זכינו לאחרונה להביא לקבר ישראל יהודי גיבור, נוסף על כל הגיבורים שאיבדנו בתקופה האחרונה, הדר גולדין הי"ד, שהתפללנו לשובו במהרה לכבוד הראוי לו, "לפי שסוף הצדיק הוא אל החיים הנצחיים וסוף הרשע הוא אל האבדון והכליון המוחלט" (רלב"ג)
