דבר תורה
לא יכלו דברו לשלום | אפרים סימן טוב, מחנך כיתה ז'2
בפרשתנו מסופר שיעקב שולח את יוסף לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן. המדרש מספר שיוסף תמיד היה שואל בשלום אחיו, הם לעומת זאת "לא יכלו דברו בשלום", אבל הוא מצידו תמיד היה יכול לשאול לשלומם. אומר השל"ה הקדוש שיוסף מידתו "שלום" שהוא עסוק מאוד באחווה, בקשר של כל האחים אל האב. לכן הוא גוער בהם כשהם מבזים את בני השפחות. הוא דואג שכולם ירגישו אחים, שותפים, קשורים- שירגישו בית אחת. יוסף, אומר המהר"ל בספרו "נצח ישראל" הוא כמו לב המזרים דם אל כל האיברים. יוסף הוא שיוצר את האורגניות שבין כל האחים. הוא למעשה הנטייה בעם ישראל לאחדות, לקיבוץ גלויות, לאחווה המשפחתית העומדת מעל הכל. הוא לא ינקום, וכשיתוודע אל אחיו גם יגיד "אל ירע בעינכם כי מכרתם אותי, כי למחיה שלחני אלוקים". יוסף למד זאת מאימו רחל, שבפרשת ויצא מסרה את הסימנים לאחותה, ביזתה את עצמה, מחלה על כבודה ועל חלומותיה בשביל שאחותה לא תתבייש, בשביל שהאחווה לא תפגע. כח גדול בישראל – כח יוסף, הוא הכח שתמיד יטען "אחים אנחנו!" "בית אחד לנו!" "עוד אבינו חי!". הוא יגרום לאחים להגיע לתובנה הזאת- עד כמה הם ערבים זה לזה, עד כמה הם אחים זה של זה, עד כמה הם בנים של אותו אבא. והכח הזה ממשיך להיות משמעותי ודוחף בעם ישראל בכל דור ודור ובכלל גם אצלנו בין כותלי בית הספר אמית בר אילן פתח תקווה. גם כשיש ערכים חשובים מאוד ורגשות אפילו צודקים- לעולם כח האחווה, כח הבית יאמר את אמירתו שהאחדות מעל הכל.
שבת שלום ומבורך!