ראיון עם גירמה אמרה – מורה לחנ"ג, מאמן אתלטיקה
ומרצה לארגונים ולבתי ספר
מראיינים: איתן בנימין ונדב אלבז מכיתה ט3 בהדרכת המורה ליאורה פרל
מדוע נקראת בשמך?
משמעות השם גירמה זה כבוד. לפני שנולדתי נולדו להורים שלי כמה ילדים שנפטרו אחרי הלידה. כשנולדתי ונשארתי בחיים, אמא שלי הרגישה שחזר אליה הכבוד.
איפה גדלת בילדותך?
גדלתי בכפר קטן באתיופיה, שנקרא: מערב גוג'אם.
ספר לנו מעט על הילדות בכפר באתיופיה.
החיים באתיופיה, ובמיוחד בכפר, שונים מאד מהחיים בישראל.
כילדים היינו חקלאים: שמרנו על העיזים, הכבשים והפרות. אכלנו את מה שגידלנו.
האוכל היה אורגני, ללא ריסוסים וחומרים כימיים. כל עונה אכלנו את הירקות והפירות
שגדלים באותה עונה. לא היו לנו משחקים או כדורים. המשחקים שלנו היו: תופסת,
קפיצות למים, זריקות למטרה…
רוב הילדים לא הלכו לבית הספר. במשפחה שלי אני הראשון שלמדתי בבית ספר.
התחלתי ללמוד בגיל עשר.
ספר לנו על הלימודים בבית הספר.
בית הספר היה רחוק מאד. היינו צריכים ללכת ברגל שעה וחצי כל כיוון. אסור היה לנו
לאחר, מי שאיחר קיבל עונש. לכן נאלצנו לרוץ. ככה נהיינו טובים בריצה.
היינו מאה חמישים תלמידים בכיתה. למדנו ברצון ובשמחה, לא כי מישהו הכריח
אותנו. הלימודים היו מעניינים. זה היה דבר חדש עבורינו וקל יותר מהעבודה
החקלאית. היינו מקשיבים בשיעורים, ידענו שאם לא נקשיב, אין אף אחד שיוכל
להסביר לנו את החומר. למדנו הרבה מקצועות. אני מאד אהבתי ללמוד, בעיקר
מתמטיקה ופיזיקה. בבית למדנו לאור הירח, או לאור נר. לא היה חשמל.
בחורף היתה חופשה והיו סוגרים את בית הספר, היינו מאד עצובים כשלא
היו לימודים. למרות הקשיים והדרך הארוכה שהיתה לנו לבית הספר וחזרה, אף פעם
לא התלוננו. לא היו אצלינו מושגים כמו: "נמאס לי" או "לא בא לי".
איזה אירוע בילדותך (אישי או כללי) השפיע עליך ביותר?
כשהייתי בכיתה ד' היתה אולימפיאדה ואחד האתלטים שהשתתף וזכה היה היילה
גברסאלה. הוא היה שיאן עולם, שיאן אולימפי. על המחברות שלנו היו התמונה
והחתימה שלו, והמילים: "הכל אפשרי". מאז המילים האלה מלוות אותי.
כתלמידים, כל פעם שהיה לנו קשה, היינו אומרים: היילה אמר שהכל אפשרי, אז נוכל
להתמודד ולהתגבר. גם כשעליתי לארץ והיו לי קשיים, נזכרתי שהיילה אמר שהכל
אפשרי, וזה עזר לי מאד.
באיזה גיל עלית לארץ?
עליתי לארץ בגיל 19. חלמנו לעלות לארץ הקודש, היו לנו הרבה ציפיות, וכשהגענו
מאד התאכזבנו. חלמנו לגור בירושלים, עיר הקודש, והגענו לבאר שבע. התרבות
בארץ וסגנון החיים שונים מאד מהחיים שהיו לנו בכפר באתיופיה. לקח לי הרבה זמן
להתרגל לשוני, ויש דברים שעד היום לא התרגלתי אליהם.
אתה יכול לתת דוגמאות להבדלי התרבות?
באתיופיה אנשים מאד רגועים, הם לא דואגים ממה שיהיה בעתיד, גם כשקשה הם
מאמינים שיהיה טוב. כאן כל הזמן דואגים מהעתיד.
באתיופיה אנשים היו שמחים במה שיש להם, העריכו ואמרו תודה על כל דבר.
לא היו השוואות בין אנשים – למי יש יותר, אנשים לא התנהגו בגאוותנות.
מי שהיה לו, התחלק עם אחרים. אני זוכר שסבתא שלי זכרונה לברכה, בחגים, לפני
שהיינו אוכלים, היתה מחלקת אוכל לשכנים הנוצרים.
באתיופיה מכבדים מאד את האוכל, מברכים עליו ואומרים תודה, גם מי שלא יהודי.
כשמסיימים לאכול מנשקים את הצלחת. לא תראה מישהו אוכל עם פלאפון, זה לא
מכבד את האוכל.
באתיופיה אנשים מדברים בשקט, צוחקים הרבה, אין מריבות.
יש שם שקט. אין אינטרנט, פייסבוק, חדשות. אם כבר יש חדשות, אלה חדשות
טובות. אנשים אומרים שלום ובוקר טוב כשפוגשים מישהו, גם אם לא מכירים אותו.
באתיופיה יש 82 שפות ולא משנה באיזו שפה אתה מדבר, יהודי הוא יהודי.
לא התייחסו לשום אדם לפי השפה, המבטא, או הצבע.
אחד הדברים שהיו לי הכי קשים כשהגעתי לארץ הוא הקללות. עד גיל 19 לא שמעתי
אדם מקלל. זה לא הסתדר לי, הרי זאת הארץ הקדושה. הרגשתי "עולם הפוך".
מה רצית (כילד) להיות כשתהיה גדול?
רציתי להיות חקלאי, אבל לא להמשיך את החקלאות הפרימיטיבית, אלא להביא לכפר
חקלאות מודרנית. חלום נוסף שהיה לי הוא למצוא דרך להביא חשמל לכפר. היו נהר
זורם ומפלים, ובעקבות לימודי הפיזיקה, חשבתי שאולי נצליח לייצר חשמל.
אילו ערכים מרכזיים ספגת בילדותך בבית ההורים?
כבוד להורים, להעריך מה שמקבלים ולהתמיד במה שעושים.
עם איזו דמות מן העבר (מהתנ"ך או מההסטוריה) היית שמח להיפגש?
עם שמשון הגיבור. אני מדמיין אותו חזק ושרירי.
מהו החג האהוב עליך ביותר?
ראש השנה. הכל חדש, וכל הדודים מגיעים לחגוג את החג אצל ההורים שלי.
חשוב לנו לפחות פעם בשנה להיות כולנו יחד.
מהו המאכל האהוב עליך ביותר?
עוף עם אורז.
האם יש ספר שקראת והשאיר עליך רושם?
הספר "אפס מגבלות" שכתבו ג'ו ויטאל וד"ר איהליהקלה היו לן.
הספר עוסק בשיטת ריפוי והתפתחות אישית מהוואי שנקראת הו'אופונופונו.
הספר מדבר על כך שאנו יכולים להגיע רחוק, המגבלות בראש שלנו.
לאיזה מקום בארץ אתה קשור במיוחד?
לנגב. יש שם שטח ריק ואין רעש. זה מזכיר קצת את השקט שיש באתיופיה.
ספר לנו מעט על התחביבים שלך כיום.
אני מאד אוהב לטייל עם הילדים שלי במקומות שקטים ורגועים, להיות בטבע.
לסיום, מה אתה רוצה לאחל לתלמידים?
תזכרו שאתם לומדים בשבילכם, לא בשביל אף אחד אחר. יש לכם מערכת טובה ומורים שאכפת להם מכם ורוצים לעזור לכם. תנצלו את זה. זאת חוויה שלא תחזור.
