וילך? איש! | אורי רוזנבלט, מחנך כיתה ט'2 ומוביל בית המדרש אחה"צ בחט"ב
עם פתיחתו של הספר החדש, ספר שמות, נראה כי ישנה אירוניה מסוימת בשמה של הפרשה. לאחר החזרה על שמות בני יעקב היורדים מצרימה, לא נזכר עוד שמו של אף אדם בפרשה עד לציפורה אשת משה!
תשאלו כמובן, על משה, שפרה ופועה ואפילו פרעה! נשיב בדרכם של רב ושמואל (מסכת סוטה דף י"א ע"ב) שמדובר בכינויים של מרים ויוכבד – ולא בשמותיהן האמיתיים, על פרעה ניתן לראות מיד בפתיחת הפרשה שזהו שם המלכות ולא שם המלך – מאחר שהמלך מתחלף לאחר מות יוסף ועדיין נקרא פרעה גם בפרשתנו (ואף בהמשך הפרשה בסיום פרק ב') וגם בספר בראשית, ועל משה עצמו נשיב בדברי המדרש שזהו אינו השם שנולד איתו, אלא השם שניתן לו ע"י בת פרעה לאחר נתינתו בתיבה על היאור.
הביטוי החוזר בפרשה 10 פעמים, זהו 'איש', שמציג היטב את כיסוי השמות בפרשה ומדגיש כי יש יד מכוונת בעריכת הדברים ואין מדובר בהשמטה של 'טעות סופר'.
נראה שהדבר בא לרמוז על כך שבכדי ששמו של אדם יהיה בעל משמעות, הוא צריך להרוויח את הזכות הזו במעשים. יעקב מקבל את הצמדת הכינוי 'איש' מיד בפסוק הפותח את הפרשה, ניתן להבין מיד שיעקב עושה מעשה בעל משמעות גדולה להמשכיות השושלת, בעצם ירידתו למצרים, אולם שאר הצאצאים המנויים בספר בראשית (מלבד שמות השבטים) מאוזכרים רק במילה 'איש' מאחר ועדיין לא הראו את כוחם ומעלתם לצורך אזכור שמם.
הסיפור המפורסם בפרק ב' שמספר על הולדת משה, מדגיש עוד יותר את העניין. "וילך איש מבית לוי" (שמות ב' א') "האישה" (שם ב') "אחותו" (שם ד') ו-"בת פרעה" (שם ה') אנחנו יודעים מתוך פירושו של רש"י ודברי המדרשים מי הם כל הדמויות והנפשות הפועלות, אולם שמם אינו מוזכר בסיפור המעשה גופו. גם על משה עצמו, לא נכתב שמו אלא "הילד" (שם ו') עד לקריאת שמו בידי בת פרעה.
בסיפור הממשיך את הפרק על יציאת משה לראות את אחיו, שוב אנו רואים את החזרה על ה-'איש', גם אצל העברי וגם אצל המצרי, ואפילו בסיפור הבא של שני האנשים העברים הניצים. יתרה מכאן, כשאומר לו אחד מהם "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" (שם י"ד) מיד מבאר רש"י שמשה עודנו נער ועוד לא הרוויח את הזכות להיות ל-'איש'.
רק כאשר משה בורח ממצרים, ומגיע לבאר במדין ומגרש משם את הרועים עבור בנות יתרו, מקבל גם הוא את הכינוי 'איש' (שם י"ט), מעין אות כבוד לכך שלאחר שעשה מעשה משמעותי המיטיב עם הבריות, דבר הראוי להתהדר בו, זכה להיקרא גם הוא – 'איש'. אמנם עדיין, איש מצרי, אבל כבר התקדמות לקראת הבאות.
באחרונה, נזכר ה'איש' בדברי משה אל ה', בדו שיח המתקיים במעמד הסנה.
הקב"ה כבר בוחר במשה להיות שליחו, אולם משה עדיין איננו משוכנע שהוא ראוי ומתאים לתפקיד אותו מייעד לו אלוקים. "לא איש דברים אנוכי" (שמות ד' י') אומר משה ל-ה', בניסיון להקטין את עצמו מתוך ענווה ולא לייחס לעצמו תכונות ויכולות לא לו, אולם הקב"ה מראה כבר בתחילת השיח שמשה אכן ראוי לשמו, למעלתו ומדרגתו כשקורא לו מתוך הסנה "משה, משה" (שמות ג' ד').
הפניה מזכירה לנו את פניית המלאך לאברהם אבינו בעקידת יצחק בקריאה "אברהם, אברהם" (בראשית כ"ב י"א) שמראה גם כן את גדלותו של אברהם לאחר שהיה מוכן להקריב את בנו יחידו במצוות ה'.
נראה אם כן, שגם לשלמה המולך לאחר מות דוד אביו, ואומר לו אביו "והתחזקת והיית לאיש" (מלכים א' ב' ב'), ניתן לבאר באופן דומה – תגדל ותתחזק, ואז תהפוך לאיש, כלומר תעשה מעשים שעל ידיהם תהיה ראוי לשמך.
שנהיה ראויים גם אנחנו.
