דבר תורה
ערך החירות כבסיס לעבודת ה' | המערכת
פרשת משפטים פותחת את דיני המשפטים והמצוות השכליות דווקא במצוות עבד עברי: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם". הדבר מעורר שאלה עמוקה – מדוע בחרה התורה לפתוח דווקא בדין זה? הרי ניתן היה לפתוח בדיני נזיקין, גניבה או משפט צדק, שהם יסודות החברה המתוקנת.
הסבר יסודי לכך מובא בדברי הרמב"ן, המלמד כי מצוות עבד עברי מזכירה לנו את יציאת מצרים. עם ישראל חווה על בשרו מהי עבדות, מהו שׁעבוד, ומהי המשמעות של יציאה לחירות. לכן, כאשר התורה מלמדת אותנו כיצד להתייחס לעבד עברי, היא מחנכת אותנו לזכור תמיד את ערך החירות ואת האחריות המוסרית הנובעת ממנה. בנוסף, עצם העובדה שהעבד יוצא לחופשי בשנה השביעית מזכירה את רעיון השבת – ההכרה בכך שיש גבול לשליטת האדם, ושהחירות והשחרור הם חלק מסדר אלוקי עמוק.
הסבר חינוכי עמוק עוד יותר מובא בדברי הרב צבי יהודה קוק, אשר לימד כי התורה פותחת דווקא בעבד עברי משום שהחירות היא הבסיס לעבודת ה'. אין הכוונה רק לחירות פיזית, אלא לחירות פנימית – חירות הנפש. אדם עלול להיות משועבד לא רק לאדם אחר, אלא גם ללחצים חברתיים, לתרבויות זרות, להרגלים שליליים או לחולשות פנימיות. התורה מלמדת אותנו כי תפקידו של האדם הוא להשתחרר מכל שעבוד כזה, ולחיות מתוך נאמנות לזהותו, לערכיו ולייעודו.
זהו מסר חינוכי חשוב במיוחד עבורנו. החירות האמיתית איננה לעשות כל מה שמתחשק, אלא היכולת לבחור בטוב, באמת ובדרך הנכונה. בן חורין אמיתי הוא אדם שאיננו נשלט על ידי הסביבה או על ידי חולשותיו, אלא פועל מתוך ערכים, אחריות ושליחות.
דווקא משום כך, התורה פותחת את דיני המשפטים בעבד עברי – כדי ללמד אותנו שהבסיס לכל חברה מתוקנת, ולכל עבודת ה', הוא האדם בן החורין: אדם המודע לערכו, נאמן לזהותו, ובוחר לחיות חיים של משמעות ושל ייעוד.
שבת שלום!
