דבר תורה
שני ממדים בעבודת ה’ – המערכת
לרפואת נריה בן מזל
פרשת תרומה נפתחת בציווי להביא תרומה לבניית המשכן. רש״י עומד כבר בתחילת הפרשה על כך שהמילה “תרומה” מופיעה שלוש פעמים – כנגד שלוש תרומות: תרומת האדנים, תרומת קרבנות הציבור ותרומה כללית לבניית המשכן.
אולם ישנו הבדל מהותי בין התרומות. שתי התרומות הראשונות היו קצובות ושוות לכל נפש – “מחצית השקל”, בקע לגולגולת. אין עשיר המרבה ואין דל הממעיט. לעומתן, התרומה השלישית – לבניין המשכן וכליו – הייתה פתוחה: “מאת כל איש אשר ידבנו לבו”. כאן כל אחד נתן כפי נדבת לבו, לפי רצונו ויכולתו.
נדמה שיש כאן יסוד עמוק בעבודת ה’. ישנם תחומים שבהם התורה קובעת מסגרת ברורה ושווה לכולם – זמנים קבועים לתפילה, מחויבות להלכה, גבולות שאינם תלויים במצב רוח או ברגש. בעבודת ה’ יש יסוד של מחויבות, של “מחצית השקל” – אחריות בסיסית שאינה משתנה מאדם לאדם.
אך לצד זאת, יש גם מרחב של נדבת לב. יש מקום לביטוי אישי, להתלהבות, ליצירתיות, להוספת טוב מעבר לחובה. כאן אין שיעור קבוע – כל אחד נקרא להביא את לבו, את כוחותיו הייחודיים ואת תרומתו האישית לבניין הרוחני המשותף.
המשכן נבנה משילוב שני הממדים: מן המחויבות השווה של כולם, ומן הלב הפתוח של כל אחד ואחד. כך גם בית ספר, כך גם חברה, וכך גם עבודת ה’ של כל תלמיד – מצד אחד מסגרת ברורה וגבולות, ומצד שני מקום לצמיחה אישית וליוזמה.
אולי זהו המסר הגדול: כדי לבנות משכן – צריך גם “מחצית השקל” וגם “ידבנו לבו”. עבודת ה’ שלמה נוצרת מן האיזון שבין החובה לבין הבחירה, בין המסגרת לבין הלב.
