ביום חמישי האחרון, לאחר חופשת מחלה ארוכה חזר המנהל נריה כהן אל כתלי הספר לאיתנו הראשון. ניתן לקוראים לקרוא את דבר המנהל ממקור ראשון:
פרשת השבוע האחרונה שקראנו מתארת מצבים (למשל "איש… כי יהיה בו נגע בראש"…) של "והסגירו הכהן", ומצבים בהם אדם נדרש להתרחק מהסביבה ולשבת מחוץ למחנה עד שיחלים.
בפרק ב במסכת אבות שנלמד השבת אנו פוגשים את תלמידי רבן יוחנן בן זכאי שמציינים חברות טובה ושכנות טובה כמידה שראוי שהאדם ידבק בה. ועוד בפרק זה, מורה לנו הלל הזקן שלא לפרוש מהציבור.
מהפרשה ומהמסכת אנו לומדים על הערך הגדול שמייחסת התורה לקשרים החברתיים שלנו. יש תרבויות שבהן הנזיר הטיבטי שיושב לבד בפסגת ההימלאיה ומכין לעצמו תה – זוהי פסגת הרוחניות. אך הרוחניות של תורת ישראל איננה כזו אלא רוחניות המחוברת לקהילה, לציבור ולקשרים שבין אדם לחברו. זהו מרכיב יסודי באישיות שלנו ובעבודת ה' שלנו.
אם ביום ראשון יחליט הנשיא טראמפ לשלוח אותנו ללמוד בזום – ביום הראשון ישמחו כל התלמידים, אבל מהר מאוד יתעורר בכולנו הרצון לחזור ולהיפגש, וטוב שכך. ברוח זו, הגמרא במסכת ברכות קובעת כי האדם הרואה את חברו שלא פגש שלושים יום – מברך שהחיינו בשם ומלכות. הפוסקים הדנים בהלכה זו קבעו כי הקריטריון לברכה הוא האם האדם אכן שמח במפגש.
הבוקר זכיתי לשוב לבית הספר לאחר כ-30 ימי חופשת החלמה מהניתוח המורכב שעברתי. במפגש עם תלמידי ז-י בסוף התפילה בירכתי ברכת שהחיינו בשם ומלכות מתוך השמחה העמוקה שחשתי במפגש המחודש עם התלמידים האהובים.
לאחר התפילה הבאתי לתלמידים פריסה וכיבוד לברכת מזונות (או שהכל, לרגישים לגלוטן), בבקשה כי הברכות יהיו לרפואת פצועי צה"ל וכל החולים בעם ישראל.
עם שובי לבית הספר אני שב ומודה לכם ולבנים על התפילות ועל ההתעניינות לאורך התקופה. אני מודה לצוות האהוב אשר בהובלת נתנאל ניווטו את בית הספר לעילא ולעילא עם שורה ארוכה של משימות ואתגרים, ובתוך ים של אי ודאות שמזמנת לנו התקופה.
אודה ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה – ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב.
איזה כיף לחזור לעבודת הצוות הנפלאה שלנו, איזה כיף לשוב ולפגוש את התלמידים בכיתות ובהפסקות. ברוך ה'! ❤️
