דבר תורה
באיזו דרך מוליכין את האדם? | נריה כהן, מנהל בית הספר
במרכזה של פרשתנו עומדת פרשיית חטא המרגלים. את הפרשה פותח הציווי "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". האדם הקורא את הפסוק יכול להעלות תמיהה ולשאול – מדוע נענשו המרגלים ועם ישראל כולו, והרי השליחות יצאה בהוראתו של הקב"ה? המרגלים רק מילאו פקודות וחזרו עם ממצאיהם.
אך חז"ל בהאזנתם הרגישה למילות התורה הבחינו ודייקו מהמילה "לך" על כך שהיוזמה לשליחת המרגלים לא הגיעה מהקב"ה. וכך כותב רש"י על מילים אלו: שְׁלַח לְךָ – לְדַעְתְּךָ: אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ; אִם תִּרְצֶה – שְׁלַח.
ובכל זאת יכולה להתעורר אצלנו הלומדים שאלה על צדקת העונש – אם הקב"ה לא רצה בשליחת המרגלים, מדוע איפשר זאת מלכתחילה והרי בכך הביא ליצירת שרשרת האירועים שתוביל לעונש החמור על עם ישראל כולו והישארותם במדבר 40 שנה.
התשובה לשאלות הללו נעוצה בשני מאמרי חז"ל ובמפגש ביניהם:
הראשון הוא דברי התלמוד במסכת מכות לפיהם "בדרך שאדם רוצה לילך – בה מוליכין אותו", כלומר שהקב"ה אינו "מציל אנשים מעצמם" כביכול ואינו מתקן את בחירותינו. הקב"ה מאפשר לנו למקסם את חופש הבחירה ואת יכולת קבלת ההחלטות שלנו.
המאמר השני הוא בדברי ר' עקיבא במסכת אבות לפיהם "הכל צפוי והרשות נתונה". ההשגחה של הקב"ה על העולם והידיעה שלו את שעתיד לקרות – אינם סותרים את כך שה"רשות נתונה" ולאדם יש בחירה מלאה על דרכו. כשהאדם יבחר בדרך כלשהי הקב"ה יסייע לו באותה דרך (כפי שמסביר הרמב"ם את כך שה' חיזק את לב פרעה רק לאחר שפרעה עצמו כבר בחר בנתיב ההרסני הזה), אבל הבחירה בדרך תישאר תמיד שלו.
משה רבנו בחר לשלוח מרגלים, המרגלים בחרו להוציא את דיבת הארץ – ועם ישראל כולו הושפע מכך. אם ניקח את הדברים לחיינו בהווה נזכור כי הרשות תמיד נתונה, ועם הרשות באה אחריות. ויהי רצון שנדע תמיד לבחור בדרך הטובה, ומובטח לנו כי כשנרצה לילך בדרך זו – הקב"ה יסייע בידינו.

