ראש השנה – יום הדין, מניין? | טל לוי, רב בית הספר
ראש השנה מוכר לכולנו כיום הדין. חז"ל אומרים: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון", והגמרא לומדת: "מראשית השנה נידון מה יהא בסופה".
אבל אם ראש השנה הוא יום הדין, מדוע התורה אינה מזכירה זאת מפורשות?! בפרשת המועדות התורה מתארת את היום כ"שבתון זכרון תרועה", אך אינה מזכירה כלל את הדין.
המתח שבין היותו של ראש השנה יום דין לבין היותו יום של שמחה מוכר לנו היטב – "וגילו ברעדה". אפשר להציע, שדווקא העובדה שהתורה אינה מדגישה את הדין מאפשרת לנו להיכנס ליום הזה לא רק מתוך פחד ומורא, אלא גם מתוך שמחה.
ועל מה אנחנו שמחים? על עצם העמידה לפני הקב"ה. כפי שאומר דוד המלך: "ואני קרבת אלוקים לי טוב". במקום למקד אותנו בפחד מפני המשפט, התורה מתארת את היום כ"זכרון תרועה" – יום של קול שופר, תפילה ובקשה להיזכר לפני הקב"ה לטובה.
אולי זהו גם המסר עבורנו בפתחה של שנה חדשה: לצד חשבון הנפש והיראה, נזכור שהעמידה לפני הקב"ה היא גם מקור של שמחה, תקווה והתחלה חדשה.
יהי רצון שנזכה לשמוע את קול השופר כקול של התעוררות ותקווה, שניזכר לפני הקב"ה לטובה, ושנזכה לשנה טובה ומתוקה – שנת ברכה, צמיחה, חברות ועשייה משמעותית!
שנה טובה ומוצלחת לכל תלמידי, מורי ומשפחות בית הספר!
