דבר תורה
חיי שרה – המידות שעליהן בונים בית | טל לוי רב בית החינוך
פרשת ״חיי שרה״ פותחת דווקא בפטירתה של שרה. מדוע, אם כן, נקראת הפרשה על שם חייה? כדי להשיב על כך, נתבונן בסיפור שתופס את מרכז הפרשה – נישואי יצחק ורבקה.
אברהם משביע את עבדו שלא ייקח ליצחק אישה מבנות כנען, ושולח אותו לשם כך אל משפחתו שבארם. מדוע התעקש אברהם על כך? הרי גם בכנען וגם בארם עבדו עבודה זרה. הר״ן מסביר שאברהם הבחין בין אמונות שאדם גדל עליהן לבין מידות שהשתרשו בו. אדם יכול לבחון מחדש את אמונותיו ולשנות אותן, ואילו שינוי של מידות והרגלים דורש עבודה ממושכת. אברהם ביקש אפוא שיצחק יקים את ביתו עם אישה שמידותיה ודרך ארצה יוכלו לשמש יסוד לבית שיבנו יחד.
על שפת הבאר מתברר מה פירוש הדבר. רבקה משקה את עבד אברהם, ומיוזמתה מציעה לשאוב מים גם לגמליו. במעשה הפשוט הזה מתגלה מי שרואה את צורכי הזולת ומוכנה לטרוח למענו. וכשיצחק מביא את רבקה אל ביתו, התורה מחזירה אותנו אל שרה במילים ״וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ״. החסד שהתגלה ליד הבאר נכנס עכשיו אל האוהל שבו גדל יצחק.
שרה עמדה בחייה על חינוכו של יצחק ודאגה לדרך שבה יגדל. דווקא בפרשה המספרת על פטירתה אנו זוכים לראות את פרי החינוך הזה, הפרשה נקראת חיי שרה ולא "מות שרה". יצחק מקים עם רבקה בית משלו, והדרך שספג בבית הוריו נעשית לדרך שבה הוא בוחר להמשיך. אלו הם ״חיי שרה״ – חיים שמוסיפים לתת את אותותיהם בבחירות ובמעשים גם בדור הבא.
