פרשת תולדות – תשפ"ז

הרגל נעשה טבע | טל לוי רב בית החינוך

המדרש מספר שכאשר נכנס יעקב אבינו אל יצחק לקבל את הברכות, הוא התפלל במילות הפסוק „הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה” (תהילים ק״כ, ב׳). והשאלה מתבקשת: כיצד יכול יעקב לבקש מהקב״ה שיציל אותו מן השקר, בשעה שהוא עצמו עומד להטעות את אביו ולומר לו „אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ”?

אפשר להבין את תפילתו של יעקב מתוך המילה „נפשי”. באותה שעה הוא פועל על פי ציוויה של רבקה אמו, ובתפילתו הוא מבקש על מה שעלול לקרות בנפשו בעקבות המעשה. אדם עשוי לנהוג בדרך מסוימת בנסיבות חריגות, ולגלות שכאשר הנסיבות חולפות, הדרך הזאת כבר נעשתה קלה יותר עבורו. מה שעשה פעם אחת מתוך תחושת הכרח, הוא עלול לעשות בפעם הבאה מתוך נוחות.

יעקב נכנס אל אביו בבגדי עשו, ותפילתו מבטאת את החשש שגם לאחר שיפשוט את הבגדים, משהו מן המעשה יישאר בו. הוא מבקש שגם אחרי שיקבל את הברכות, יישאר נאמן למידתו, מידת האמת.

יה"ר שנזכה להיות אמיתיים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.