צדק ואחריות – הבסיס להתבגרות, הבסיס למנהיגות / נריה כהן – מנהל בית הספר
בספר בראשית פגשנו את אברהם אבינו כאדם יחיד בעולם הנשמע לקריאה הא-לוהית ועושה לה נפשות – "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" וכפי שמפרש רש"י "שֶׁהִכְנִיסוּם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה". המשך ספר בראשית מרחיב את הסיפור – מסיפורו של אדם הקורא בשם ה' אל סיפורה של משפחה שלמה הנושאת את שם ה' בעולם, מנפש אחת לשבעים נפשות – "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים"
פרשת שמות היא "תחנת המעבר" מסיפורם של יחידים ומשפחה לסיפורו של עם. פרשתנו פותחת במניית "שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" והמילים "בני ישראל" משמשות כאן במובנן המילולי ביותר – שנים עשר בניו של יעקב אבינו – מראובן ועד בנימין. פסוקים בודדים לאחר מכן כבר יתחלף המובן של "בני ישראל" ככינויו של עם שלם – "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ".
את תהליך המעבר ממשפחה לעם ואת יציאת העם משעבוד מצרים בחר הקב"ה להוציא אל הפועל בהנהגתו של משה רבנו. משה עצמו העלה ספקות לגבי הבחירה הזו ושואל "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"?
באחד העיונים המפורסמים ביותר שכתבה נחמה ליבוביץ, דמות החמ"ד לשנה זו, היא מבררת ומדייקת את התשובה שנותנת התורה בפרק ב' לשאלה הזו של משה – מדוע באמת בחר בו ה'?
עשרת הפסוקים הראשונים של פרק ב' מספרים את סיפורו של משה התינוק הנמשה מהיאור על ידי בת פרעה, אבל איננו שומעים דבר על שנות ילדותו ונעוריו של משה בארמון המלוכה. והנה, בפסוק יא אנו מדלגים ופוגשים כבר את משה האיש היוצא אל אחיו. אחרי שנות שתיקה ארוכות התורה מספרת שלושה סיפורים אודותיו – סיפור התערבות למען איש עברי שהוכה על ידי מצרי, סיפור התערבות באירוע אלימות בין שני עברים ניצים וסיפור התערבות למען רועות מדיניות.
נחמה ליבוביץ רואה בשלושת הסיפורים הללו את התשתית וההסבר לבחירתו של משה במעמד הסנה בפרק הבא. משה של פרק ב' מתגלה כאדם הרגיש לסבלותיו של הזולת, ברגישות הבאה לידי ביטוי במעגלים הולכים ומתרחבים. אילו היה מסופר לנו הסיפור הראשון בלבד, היינו יכולים לראות בו גילוי של סולידריות לאומית כנגד האויב הזר. אילו הוסיפה התורה רק את הסיפור השני, היינו יכולים להתרשם כי משה מגלה עניין בטיהור מוסרי של בני עמו בלבד. הוספת הסיפור השלישי שבו משה מתערב למען נשים זרות שאיננו מכיר כלל מלמדת אותנו כי בשורש שלושת הסיפורים מצוי גרעין עמוק בהרבה של חוש צדק ואחריות כלפי הסביבה הקרובה והרחוקה.
באה התורה ומראה לנו את דמותו של המנהיג הראוי להוביל את עם ישראל – אדם של עשייה אקטיבית (ולאו דווקא "איש דברים") הנובעת מתוך תחושת אחריות ותפיסת צדק. מעבר ללקח המנהיגותי, שלושת הסיפורים הללו הם גם סיפורה של התבגרות. ספר שמות הוא סיפור ההתבגרות של עם ישראל כולו, ופרק ב' הוא סיפור התבגרותו של האיש משה. גיל ההתבגרות איננו רק הגיל שבו אנו זוכים לתוספת כוח, אומרת התורה, אלא בעיקר השלב של תוספת האחריות שעלינו ליטול.
