לא עוצרים בעלייה / נריה כהן – מנהל בית הספר
בפרשתנו מתקרב משה לסוף נאומו הגדול כאשר הוא מבשר לבני ישראל את הבשורה העצובה מכל – "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".
ובעצם, מדוע לא יוכל עוד משה לצאת ולבוא? האם לפתע קפצה עליו זיקנה? והרי בעוד מספר פרקים תעיד התורה כי "מֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". מדוע אם כן לא יוכל עוד לצאת ולבוא?
חלק מהפרשנים מבארים את המילים "לא אוכל עוד" במובן של "איני רשאי", אולם נראה שאפשר למצוא משמעות עמוקה גם בהבנה המילולית של אי יכולת. זה עתה, בפסוק הקודם, השלים משה את המשימה האחרונה שנתן לו הקב"ה – "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל". את המשימה הבאה, הכניסה לארץ ישראל, הוא איננו מורשה לבצע – "וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".
כל זמן שלאדם יש משימה, כל עוד יש לו תכלית, ייעוד ותפקיד – אזי הוא יכול, כוחותיו עימו. נטלת ממנו את המשימה – נטלת איתה גם את הכוחות שהיו גנוזים בו.
את הרעיון הזה שמלמדת אותנו התורה בפרשתנו, ערב פטירתו של משה, פיתח ושיכלל במאה העשרים הפסיכותרפיסט היהודי ויקטור פראנקל, שמתוך חוויותיו כניצול שואה וכאסיר במחנה ריכוז ניסח את תורת הלוגותרפיה, הטוענת כי תחושת המשמעות היא הנותנת לאדם את כוחות החיים. וכפי שדיברנו השבוע בבית המדרש – "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים – לְמַעַן תִּחְיֶה", אך אלו חיים נחייה? כהמשך הפסוקים – חיים שיש בהם משמעות, חיים של אהבת ה' והליכה בדרכיו.
בתחילת שנת הלימודים החדשה, בשיחות האישיות נפגשו המחנכים עם כל אחד מכם התלמידים לבירור ראשוני של המטרות, של היעדים, של המשימות לשנה החדשה – ומתוך שיש לנו את כל אלה, יהיו לנו ב"ה גם הכוחות להגשימם.
נחתום בחיבור הדברים לרעיון מרכזי נוסף בפרשתנו והנוגע לימים אלה ממש – לרעיון התשובה שעניינה הוא תהליך שבו הרצונות שלנו והיעדים שלנו הולכים ומגביהים. וכדבריו של הרב אליהו בלומנצווייג בספרו "והתהלכתי בתוככם" –
"אדם מטפס על הר, מגיע עד פסגתו ומגלה מולו אופקים חדשים. אדם מחפש שאיפות חדשות, מטרות גבוהות יותר. "שובה ישראל עד ה' א-להיך" – תשובה אל ה' היא דרך אינסופית. תשובה איננה מסתיימת בהשגת יעד מסוים; זהו תהליך רצוף ואינסופי, ששאיפותיו הולכות וגוברות, הולכות ומתרוממות".
יהי רצון שתתחדש עלינו שנה של שאיפות הולכות וגוברות, ושל יעדים שהולכים וגבהים. נגביה אותם, והם ב"ה יגביהו אותנו.
תחל שנה וברכותיה, שבת שלום!
