דבר תורה | ישי שוימר מחנך כיתה ט’4
בפרשה הקודמת הגיע עמלק מיד לאחר מריבה וחוסר אמונה: "על ריב בני ישראל, ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. ויבא עמלק…"
לעומת זאת, בפרשה שלנו מתרחש מעמד הר סיני כשיש אחדות ורצון לעשות את דבר ה': "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה".
בדרך כלל עם ישראל מתואר בלשון רבים "ויבואו" וילכו" וכדומה, אבל בפרשה שלנו כשבאו ישראל לחנות מול הר סיני מתייחסים אל עם ישראל בלשון יחיד "ויחן שם ישראל נגד ההר". מכאן לומדים חז"ל על האחדות המיוחדת שהייתה ברגע הזה: "כל מקום שהוא אומר "ויסעו" "ויחנו" – נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. אבל כאן הוא אומר "ויחן שם ישראל"- השוו כולם לב אחד." ובלשונו הידועה של רש"י: 'כאיש אחד בלב אחד'. רגע מיוחד במינו של השווית הלב אצל כולם. רצון אחד משותף לרבבות אנשים.
מצד שני, ה' מורה למשה שישנן שתי דרכים להעברת התורה "ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל". יש אמירה ויש הגדה. יש יעקב ויש ישראל. האמירה רכה יותר, ואילו ההגדה קשה. יעקב מלשון עקב, ישראל מלשון שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל. כלומר, ישנה הכרה בכך שיש שני סוגי אנשים, לאחד מתאימה העברת התורה בדרך רכה יותר, ולשני בדרך קשה יותר.
יותר מכך, כשבא ה' למצוא מחליף למשה רבנו, הוא אומר לו: קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו." ומכאן למדו חז"ל: 'איש אשר רוח בו- שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". מנהיג גדול הוא מנהיג שמכיר בכך שיש לכל אחד מהעם אישיות מיוחדת, ויודע לכוון את מנהיגותו בהתאם.
גם בעבודתנו החינוכית ננסה ללכת בדרך זו. מצד אחד, נשאף לאחדות, להימנע ממחלוקת ולעורר רצון משותף אחד אצל כולם לעשות את דבר ה', ומצד שני ננסה לתת לכל תלמיד ותלמיד את המקום המיוחד שלו בהתאם לאישיותו האחת והיחידה.
שבת שלום ומבורך!
