דבר תורה
פרשת תולדות: קנאה בין אחים – יעקב ועשו | אורטל בילוגורסקי מורה לאנגלית ורכזת מועצת התלמידים
בפרשת תולדות, הקנאה והיריבות בין יעקב לעשיו היא לא סתם סיפור משפחתי ‒ זו תמונה עמוקה של מאבק פנימי ורוחני, שבה כל אחד מהאחים מייצג דרך חיים אחרת, והקנאה ביניהם נובעת לא רק מהעדפה הורית אלא גם ממתח של ייעוד.
“ויתרוצצו הבנים בקרבה” (בראשית כה, כב) – פרשנים מסבירים שמדובר במאבק שמתחיל ברחם אך לא מדובר רק בהתפתחות רגילה של תאומים, אלא על ויכוח פנימי, רוחני ועמוק .
אחת הסיבות לקנאה מתעצמת בין אחים היא משום שיש העדפת הורים: יצחק אוהב את עשיו, בגלל שהוא “איש שדה, צייד” ‒ הוא קרוב יותר לעולם החומרי, לבין רבקה שמעדיפה את יעקב ‒ “איש תם, יושב אוהלים”, יותר פנימי ורוחני.
הרב ד"ר שלמה ריסקין (ראש ישיבת אבן התורה) מוסיף בפרשנותו שבסיטואציה הזו יש טעות קורית שוב ושוב במשפחות: להעדיף ילד אחד על פני השני – וזה יוצר קרקע לקנאה ולמריבה עמוקה, גם אם המניעים נראים תמימים.
אבל יש כאן גם עומק אחר: לפי הגה"צ ר’ יצחק שלמה אונגר, אפילו יעקב, שלכאורה “ברח מהעולם הזה” – כלומר, הוא לא מחפש תהילה חומרית – לא יכול לברוח לגמרי מהכבוד. כי “כל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו; וכל הבורח ממנו – העולם רודף אחריו.” זה מסביר איך קנאה יכולה לפעול גם באדם צדיק: לא תמיד אנחנו חושבים שאנחנו “מרדפים” אחר העולם הזה, אבל לעתים הכבוד רודף אחרינו, גם אם אנחנו לא מבקשים אותו במודע.
הרמב”ן גם מפרש את הפסוק “כי ציד בפיו” (בראשית כז) ‒ לא רק כמזון פיזי, אלא כמטפורה: עשיו “בפיו ציד” – הוא תמיד חושק, תמיד יש לו תאווה לאכילה, לרצון, לרווחה; זו דרך חיים שמונעת מרצון גשמי וטריטוריאלי.
יעקב מייצג דרך אחרת – פחות תאוותנית מבחינת החומר, יותר רוחנית – ולכן המריבה היא לא רק על מקום פיזי וברכה, אלא גם על ייעוד רוחני.
עוד על זה, פרשנים כמו הרב יעקב מדן (ישיבת הר עציון) מדברים על “שנאת עשו ליעקב” כמשהו עמוק ולא רק קנאה בסיסית: עשו, לפי פירושו, מרגיש שהעובדה שיעקב גנב לו את הברכות מאביו היא לא רק גניבה פיזית, אלא רוחנית – תחושת “גנבו לי את מה שעבדתי בשבילו”. וכשיש קנאה כזו, היא טורפת את החיים הרגשיים: עשו השקיע כל חייו כדי לרצות את אביו, לעבוד קשה, ולהגיע למעמד של ברכה – ואז יעקב מגיע, במפתיע, ומקבל את מה שעשו “חשב שכבר בטוח בו”.
המריבה בין יעקב לעשיו איננה רק סיפור של קנאה ילדותית, אלא שיקוף של מאבק רוחני עמוק: מצד אחד, עשיו – מחובר לעולם החומר, לרצון ולכבוד הגשמי; מצד שני, יעקב – מחפש חיים של רוחניות, של משמעות מעבר לדברים החיצוניים. הקנאה ביניהם נובעת גם מהעדפת הורים וגם משוני מהותי בדרכי החיים – אך דווקא המאבק הזה הוא חלק מייעוד גדול יותר: מה שקרה לאבות הוא סימן לבנים, והמאבק הרוחני שלהם מעורר אותנו לשאול: איזה “יעקב” או “עשו” יש בתוכי? איזה חלק ממני רודף אחרי הכבוד, ואיזה חלק רוצה מנוח נפשי רך ושורשי? ויותר – איך אני יכול להפוך את הקנאה הזאת למנוע לגדילה, ולא להיות שבוי בזה.
