דבר תורה – פרשת תצווה
"ולא יזח החושן מעל האפוד" | המערכת
בפרשת תצווה מופיע איסור מפתיע: החושן שעל לבו של הכהן הגדול אסור לו לזוז ממקומו – "ולא יזח החושן מעל האפוד". מדוע התורה מייחסת לכך חשיבות כה גדולה?
על החושן היו חרוטים שמות בני ישראל, והוא הונח על ליבו של אהרן הכהן. בכך מבקשת התורה ללמד שהכהן אינו פועל עבור עצמו – הוא נושא את עם ישראל על ליבו בכל רגע. עבודתו בבית המקדש היא שליחות.
זהו מסר עמוק גם עבורנו כתלמידים, מורים הורים ובכלל. לימודים, פעילות חברתית, ספורט, התנדבות – כל מעשה יכול להיות סתם “עוד משימה”, אך הוא יכול להיות גם שליחות. שליחות כלפי החברים, כלפי המשפחה, כלפי עם ישראל, וכלפי הייעוד האישי שלנו.
החושן לא זז מן הלב – וכך גם תחושת השליחות שלנו לעם ישראל לא אמורה לזוז מהלב. כשפועלים מתוך משמעות ואחריות, גם הדברים הקטנים הופכים לגדולים.
שבת שלום!

