הפיכת סדום כפתח לתפילה ועשיית מעשה| טל לוי, רב בית החינוך
״הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?״ מדוע הקב״ה משתף את אברהם בתוכניתו להפוך את סדום?
רש״י מביא שני הסברים: ראשית, הארץ ניתנה לאברהם, ולכן ראוי להודיע לו לפני שמשחיתים חלק ממנה. שנית, אברהם הוא ״אב המון גויים״ ואוהבו של הקב״ה — וכיצד ישמיד את הבנים בלי להודיע לאב?
ואפשר להציע הסבר נוסף:
הקב״ה מגלה לאברהם את הגזרה כדי להזמין אותו לפעול לשינויה. כך מצאנו גם בחטא העגל, כאשר הקב״ה אומר למשה: ״ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם״. רש״י שואל: הרי משה עדיין לא התפלל עליהם, ומדוע נאמר לו ״הניחה לי״? אלא שבמילים אלו פתח לו הקב״ה פתח לתפילה, והודיע לו שבכוחו לבקש רחמים ולמנוע את הגזרה.
ברוח זו אפשר להבין גם את השיתוף של אברהם בגורלה של סדום. הקב״ה מבקש לעורר את אברהם להשתמש בכוחות שניתנו לו: באכפתיות שלו, בקרבתו לה׳ וביכולתו להתפלל. ואברהם נענה להזמנה: הוא ניגש, שואל ומבקש להציל אפילו את אנשי סדום. הקרבה לקב״ה מטילה עליו אחריות לגורלם של אחרים.
מכאן גם מסר חינוכי עבורנו: כשאנחנו נחשפים לקושי של אדם אחר, כדאי שנשאל את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות למענו. לא תמיד נוכל לשנות את התוצאה, אבל נוכל לבחור להיענות לקריאה ולפעול.
